מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
רמת השרון שלי
גב' אהובה רימר 1/2020
בשנות החמישים בנו ברמת השרון שיכונים. היום יש בה רובעים. המקומות אותם מקומות אך ההגדרות השתנו בהתאם לרוח התקופה.
שיכונים מעלים בזכרוננו מקומות מגורים של פעם. "ישראל היא מדינה בה נפוצה מאוד בנייתם של שיכונים לאור גלי העלייה ההמוניים שקלטה בפרקי זמן קצרים מאוד, בעיקר בשנות ה-50. שיכונים קיימים בכל הערים בישראל, למעט הערים החדשות שבהן, ולמעט ערים ערביות, והיא מתאפיינת גם בעיירות פיתוח שקמו כמעט בשלמותן כחלק ממיזמי שיכון ארציים". (ויקיפדיה).
שיכון ליטא, שיכון פקר, שיכון רסקו, שיכון רסקו מערב, שיכון ארינה, שכונת מורשה, שיכון
הטייסים ועוד הן חלק מהשכונות שהוקמו ברמת השרון.
בכתבה זו אתייחס לשיכון ליטא – השיכון בו גדלתי ובגרתי.
כשהוקם השיכון בשנות החמישים הוא היה השיכון המערבי ביותר ברמת השרון. היוזמה להקמת השיכון היתה של איגוד יוצאי ליטא בפילדלפיה שבארצות הברית ושל איגוד יוצאי ליטא בארץ. הם רכשו את הקרקע והוא יועד ליישוב 80 משפחות כאשר התנאי לרכישת הבית היה שאחד מבני הזוג יהיה יליד ליטא.
הורי שניהם ילידי ליטא, גרו בחיפה עם עלייתם לארץ בשנת 1948, קראו מודעה שפורסמה בעיתון על כך שנקנתה הקרקע ויוצאי ליטא המעוניינים בכך מוזמנים למשרדי האיגוד בתל אביב לראות את התוכניות ובאם ירצו בכך יוכלו להירשם להגרלה.
הורי ואחות אימי ובעלה היו בין ברי המזל שזכו לקנות בתים בהגרלה שנערכה. כאמור השיכון יועד לאכלס 80 משפחות בארבעים בתים דו משפחתיים, כאשר כל בית נבנה
על שטח של חצי דונם.
השיכון אוכלס בשני שלבים – השלב הראשון היה בשנת 1952 ונכנסו 40 משפחות והשלב
השני היה בשנת 1954 ונכנסו 40 המשפחות האחרות.
ברחוב היו שלושה רחובות מרכזיים –
דרך הים שלימים שונה שמו לרחוב ז'בוטינסקי והוא הרחוב הדרומי של השיכון והיום מהווה
את הכביש המוביל לשדות.
רחוב ז' בחשוון שהוא הרחוב האמצעי ונקרא על מנת לציין את יום הזיכרון ליהודי ליטא
שנספו בשואה.
רחוב אשל אברהם שנקרא על שם אברהם דב בער כהנא שפירא. מחבר הספר "אשל אברהם" שנולד בעיר קובנה שבליטא, ונפטר בגטו. יש לציין כי כל העצים שנשתלו בסמוך לבתים בשיכון הם עצי אשל.
רחוב קהילת וילנא חיבר בין שלושת הרחובות ממערב ורחוב יצחק אלחנן עבר ממזרח
לשלושת הרחובות.
בין רחוב אשל אברהם ובין רחוב ז' בחשוון יש חורשה שם נהגנו כילדים לשחק ולטפס על עצים למורת רוחו של חנוך הגנן של המועצה. ואדי מחבר בין רחוב אשל אברהם וז' בחשוון וכילדים הוא נראה לנו רחב גדול ומאיים, בעיקר בתקופת החורף, כאשר זרמו בו מים וצמחייה עבותה גדלה סביבו, מה גם שלא הורשינו להסתובב שם. הדמיון שלנו כילדים דימה יצורים שונים ומוזרים הנמצאים בקירבת הואדי. לימים כשגדלתי ובגרתי התבוננתי בואדי שהוא לא יותר מתעלה צרה ורדודה שרוב השנה חרבה והבנתי את ההבדל בין ילדות לבגרות. נהגנו לשחק בחצרות הבתים וברחובות ילדי השכונה בני גילאים שונים יחד קטנים וגדולים, שיחקנו מחניים ושני דגלים, תופסת ומחבואים ואחרי הגשם הראשון יצאנו לחפש חלזונות. גידלנו כלבים וחתולים וכמעט לכל משפחה היה לול קטן שסיפק את צרכיה וכן גידלנו עצי פרי כמו שזיפים, תפוחים, אגסים, לימונים, תפוזים ועוד. את החצרות הקיפו גדרות חיות משיחים וצמחים ודשא חי צמח בגינות.
במרכז השיכון שכן בית הכנסת הקטן ששימש כמקום מיפגש בשבתות ובחגים ואנו הילדים נהגנו ללכת אליו ולשחק לידו. בשיכון היו שתי חנויות מכולת בהן נהגנו לקנות בקבוקי מיץ קטנים והורינו התענגו לא אחת על דג מלוח שנישלה מתוך חביות עץ ונעטף בניר פרגמנט ובניר עיתון. שדות הקיפו את השיכון מכל עבר – בצידו הצפוני גבל השיכון בשדות של קיבוץ גליל ים, בצידו המערבי השתרעו שדות עד לבסיס הצבאי ובימות החורף צמחו בהם כלניות, תורמוסים, צבעונים ושלל פרחי בר אחרים.
צביקה לובוביץ
כאמור תושבי השיכון היו כולם ניצולי שואה ורוב הילדים נולדו בארץ ועל זה היתה גאוות ההורים שילדיהם הם צברים. לימים הבנתי שהחיים בשיכון היו כמעין קבוצת תמיכה להורינו, כי כל אחד ידע מה עבר שכנו ודי היה במבט כדי להבין ולדעת. הכרנו היטב אחד את השני וכאשר חגגנו שמחות כמו בר ובת מצווה וחתונות כמעט כל השכנים היו מוזמנים אליה כי הרבה פעמים השכנים היו כבני משפחה כי הורינו איבדו את רוב ובמקרים רבים גם את כל בני משפחתם בשואה. לקראת ראש השנה נהגנו לשלוח איגרות ברכה ל כ ו ל ם. פעם קראו להם "שנות טובות". היו שלושה סוגים של שנות טובות – הטובות יותר הן הצבעוניות עם הנצנצים הזהובים והכסופים, היו האיגרות עם הציורים והיו האיגרות הלבנות החלקות רק עם ברכת שנה טובה עליה. את האיגרות השונות שלחנו לפי קירבת האנשים אלינו כאשר את הצבעוניות הזהובות לקרובים ביותר וכן הלאה.
עם רדת החשיכה היו האמהות קוראות לנו הילדים לחזור הביתה לאכול ארוחת ערב ולהתכונן לשינה. ובלילות יצאו התנים ממחבואם ונהגו לילל במשך שעות ולעיתים אף להתגנב ללולים ולטרוף תרנגולות.
היתה זו ילדות יפה בתקופה של תמימות, החברות היתה ערך חשוב כמו גם העזרה ההדדית הנתינה והחמלה.
עם התפתחות רמת השרון והפיכתה לעיר, השיכונים הפכו להיות חלק מן הרבעים שהוקמו והנה שיכון ליטא שהיה ביתם של שמונים המשפחות הראשונות שניצלו ועלו לארץ וניצחו בכך שהקימו משפחות לתפארת, נבלע בתוך רובע שנקרא קריית יערים בלי שום איזכור להיסטוריה שלו ולזכות הראשונים שלו.