מעברה:

מעברת יוקנעם

ארץ מוצא:

שנת עליה:

1953

סיבת עליה:

בעקבות האח ראובן שכבר היה בארץ

גיל עליה:

13

תאריך הראיון:

זכרונות מהמעברה:

מחו"ל אני זוכר קהילה מפוארת.

אבא היה בן 60 + והיה עצמאי, הרגיש שמשודרג כי קיבלנו צריף מפח מגולוון. הוא היה אדם אופטימי ושמח, איש חברותי. אמא היתה יותר פסימית ומאוכזבת.  במעברת יוקנעם היינו שנה ואחר כך הצטרפנו לעברנו לשכונה החדשה ביוקנעם. היינו הורים, אח גדול ואחות גדולה ובהמשך הצטרפנו שני בני נוער בני 13, 15. בבית דיברנו ערבית וגם צרפתית ובחוץ עברית. אבא קיבל אישור עבודה ואני החלפתי אותו (אמרתי שאני זה הוא) וקיבלתי חמש לירות. אלה היו עבודות מזדמנות – מע"צ. נאלצתי לעבוד גם בחקלאות, בבניין, בסקילת אבנים, עזרתי בפרנסת המשפחה. עבדתי בסלילת הכביש בין מכפר יהושוע למנסורה.

ביחידת הדיור שלנו היתה מקלחת ושירותים. חשמל לא היה גם במגורי הקבע.

תשתיות ציבוריות: היו שירותים מרכזיים, מקלחות ציבוריות (בחלקן היו מים חמים). כשהייתי בשיכון שילמתי חצי לירה ומתקלח במקווה. קנינו קרח מהעגלון, יותר מאוחר היה מוכר קרח במרכז שהיה גם מפעיל את המקווה.  היתב קופת חולים במושבה בצריף שוודי ואח"כ בנו בשיכון. בהתחלה היה קולנוע בבית העם במושבה והיה בנוסף מקרן של תרגום. יותר מאוחר בנו בית קולנוע במושבה.

למדתי במעברה בבית ספר יסודי ואחר כך עברתי ל"מפתן" (בי"ס מקצועי). לא היו תנאים ללימודים. בכיתה ו' היה מורה ממוצא מרוקאי מחנך בשם ישעיהו. אהבתי את שיעורי תנ"ך.

השכנים שלנו היו זוג רומנים מבוגרים (סנדו), והיו לידינו גם הונגרים.

שעות הפנאי: אמא תמיד בישלה וסבא היה לעיתים שומר, שיחק בצריפונים שש-בש.

נקודות חשובות לציון:

התנאים היו בסיסיים ביותר, הלכנו לעבוד ועזרנו בבית, נהיינו עצמאיים.

חיינו בצנעה והיינו צנועים (לא היו לי נעליים, קנו לי נעליים משומשות..)

קיבלנו את הקשיים בטבעיות, לא התלוננו על המצב.

היום אני כואב את ההחמצה שלא למדתי (רק שמונה שנים).

היה חשוב לי לעשות שירות צבאי משמעותי – קרבי.

כיום אלמן, גמלאי

 

מראיין: בני אשר    בתאריך 7.1.2019

עריכה והדפסה: ניצה חזקיהו

מוזמנים לשתף