מחנה עולים קטן עבור 100 משפחות הוכשר בקיץ 1950 בשכונת בית וגן, בשוליה המערביים של ירושלים בהוראתו של ראש מחלקת הקליטה בסוכנות, גיורא יוספטל . המחנה הוקם כמעט במרכזה של השכונה הותיקה, בשיא הגובה שלה, באזור שנקרא היה "שכונת בני-ברית" או "אחוזת בני-ברית" (לאורך הקטע המרכזי של רחוב בית וגן, כפי שהוא נקרא היום). המחנה יועד לטובת שיכונן הזמני של משפחות עולים ומשפחות צעירות שהיו מועמדות להיכנס לשיכון הקבע בבית מזמיל הסמוכה, ודייריו אמורים היו לסייע בבנייתו. הכוונה הייתה לפרק את המחנה עם כניסת המשפחות לשיכון. מסיבה לא ברורה יועד המחנה בעיקר עבור עולים שכבר שוכנו עד אז במחנות העולים בירושלים עצמה, ואשר הספיקו להתערות במידת-מה בסביבתם. עלה ספק אם לאור זאת כלל יסכימו העולים לעבור מן הצריפים ובתי האבן בהם התגוררו לאוהלים שהוצבו עבורם בבית וגן המרוחקת. בקרב פקידי הסוכנות בירושלים עלתה תהייה שמא מדובר בצעד מתריס שנועד להוות אמצעי לחץ על הממשלה לזרז את בניית השיכונים לעולים בעיר והמליצו להימנע ממנו. מחנה העולים הוקם בכל זאת, ועד שלהי יוני 1950 כבר ניצבו בו 100 האוהלים שתוכננו עבורו.

בשלב זה עוד דובר על כך שכאשר יהפוך המחנה בבית וגן למעברה, תהיה זו למעברה השנייה בגודלה בירושלים, קטנה כדי מחצית ממעברת תלפיות, שעל הקמתה כבר התקבלה החלטה מסודרת. אלא שמפאת השטח הקטן שהוקצה עבורו והיותו גובל בקרקעות פרטיות לא ניתן היה להגדיל את מחנה העולים בבית וגן, והוחלט לבסוף כי יחוסל עד שלהי אותה שנה עם מעבר דייריו לבית מזמיל או לשיכון חלופי אחר, בין השאר במעברת תלפיות. העולים הראשונים הועברו לאהלים שהוקמו במחנה בראשית אוגוסט 1950 ממחנה "שער עלייה" בחיפה. השירותים והסיוע שקיבלו דרי המחנה מן הסוכנות היו מינימליים, והיו לוקים אף ביחס למחנות עולים אחרים. העולים במחנה, ממוצא אשכנזי ומזרחי כאחד, זכו לסיוע במזון מתושבי בית וגן הסמוכה. לבסוף הוחלט על חיסולו של המחנה, מעט לאחר שפעל כבר כמעברה. פירוק המעברה הקטנה, שאכלסה בשיאה מאות בודדות, הושלם עד שלהי ספטמבר 1950.

* העמותה מודה לד"ר אלדד ברין שסיפק מידע זה אודות מעברה זו.