הגענו לשער עליה באפריל 1948,

שם קיבלנו אוהל הודי בתוך שדה קוצים. הורי וארבעה ילדים שהצעיר ביותר היה תינוק בן מספר חודשים.. בזכותו עברנו די מהר למעברת מחנה דוד,

קיבלנו בדון, שהיה עשוי משלדת עץ על רצפת בטון, ומכוסה ביריעות אוהל ומבפנים מכוסה בבד יוטה, כאשר השירותים והמקלחות היו ציבוריים.

ואכן בחורף 1951-1952 בסופת הגשמים הגדולה המבנים החלו להתעופף ברוח.

והצבא הוזעק לקשור את הבדונים שטרם נעקרו באמצעות חבלים ומוטות ברזל, אך בהצלחה מועטה.

בלילה פינו אותנו למבנים בשער העליה שם שהינו עד לשוך הסערה.