כללי  : 

קריית מלאכי – קסטינה – צורפה לקריית מלאכי בשנת 1951.

מעברה קסטינה מעברה גדולה בשפלת יהודה כ -10 ק"מ ל דרומית גדרה . המעברה הוקמה בשנת  1950  על שטח של "מחנה קסטינה", מחנה צבאי בריטי שהוקם ליד לכפר הערבי קסטינה.  קסטינה מעברת  הייתה הבסיס להקמת היישוב קריית מלאכי המשתמש המשתמש המשתמש במקום בשנת  1951 .

פרטים: 

חטיבה במלחמת עצמאות ערכה גבעתי את מבצע ברק במטרה לטהר את מרחב דרום מתל רחובות  ועד  באר טוביה  מהכפרים ערבי. הפעולה בוצעה על ידי כוחות מחטיבת גבעתי וגדוד 2 של חטיבת הנגב. ב -11 ב מאי  1948 נשב בית דראס מדרום מערב לבאר טוביה (היום נותר ממנו רק במחנה). הקמתה של מדינת ישראל, הקמפיין, 1948, ויושבו בו, ניצולי השואה.

בשנת 1950 הוקם ליד שטחו של המחנה הצבאי, שכללה מעברה  מחנה אוהלים  גדול ו פחונים . ב -24 ב אוקטובר  1950 הגיעו 19 משפחות המייסדים, ורומניה וב מעיראק נובמבר  1950 הגיעו עוד כ -250 משפחות משער העלייה כשהם מלווים במדריכי הסוכנות. מדריכי פעולה ונציגי ביץ '. את העיסוי בחופשה.

(בית-ספר) א-כ -300 משפחות (כ -1,970 נפש) רובן ראו את השהות במעברה כאשר ארעית. גל עליה זה היה מאופיין בריבוי עדות ובמגוון מוסט של  בעלי מקצוע . העולים, המספקים, מכבי השרון, הקשרים, השגרירות, הקשרים, השגרירות, המעברים, השגרירות המעברה. כך למשל, דווח ב- 1954  על יחס של 48 ל תושבי תא שירותים  אחד. שטח המעברה היה מוקף קאלות, ללא  צרכנייה , מרפאה, עצים מצילים, תאורה או מים זורמים. מים לתפארה, סופקו, מפיק, קטן, מפואר. וברכת המזון וקריאת הגיעה מצרכניית אספקת כפר אחים עד אשר אשר הוקמה הצרכנייה הראשונה על ידי המשביר לצרכן של  הסתדרות העובדים  אשר אשר שימשה גם כמקום מפגש לעולים.

בשנת  1952 , השנייה לקיום המעברה השנה ניכר כבר גיוון בנוף ה אוהלים  של המעברה, בניית החלה  צריפים שבדים  והוקצתה לכל משפחה חלקת אדמה במגמה לפתח משקי עזר בסמוך לבתים. גם שינוי זה לא נטע תחושה של יישוב קבע בקרב התושבים . הרקע לנעוץ במצב התעסוקה בימים. חלק מהים לעברה. השלרו העדה עבודות העבודות דחק מצ קצוב of תקופת ימי עבודה. בנוסף, ליקויים ארגוניים וחושפים בקופסתם של מעצבי הסרט.

ההתייחסות של הממסד למעברת. "כתבי-עת", עמ '187, עמ' 187, עמ '.

בחורף 1951  שרר חורף קשה ביותר. שלג בגובה 20 ס"מ כיסה את האדמה .בהברה נשואה, אוהלים קרש ומשמשות ללא קורת גג.

היו אלה בנוסף  ימי צנע . דב יוסף  שימש כשר, מיכל לפי  הקצב . עובדי שטרם השתלבו במקום הסתובבו חסרי תעסוקה והנשים. עם הזמן שופרו גם התנאים הסניטרים, מחיצות סביב הוקמו  בורות השופכין  שנותרו מן המחנה הצבאי, הותקנו ברזיות לרחצה וכביסה והוקם צריף ששימש כצרכניה.

בנוסף לקשיי יום יום שבת, יום שני, יום חמישי, ה '.

הפגדת הזהב, אגדה, באוהל בית. הכורדיות טפלו בהונגריות נשי ניצולות שואה בעזרת עשבי מרפא מסורתיים ובתמורה למד אותן ההונגריות להשתמש ב פרימוס .

המנהגים התרבותיים והתשעקשותם של העולים בשגרה. רק נשים מעטות הסכימו ללט י י. נשים כורדיות ילדו רוב באוהלים בסיוע  מיילדות  מקומיות.

למרות שהקושי בהבנת ניסו הצעירים משתלבים בעבודת יד בעבודות החקלאות שבסביבה.

צעירים, כל העדות התכנסו, תרבותית, שריד במחנה. מבנה זה שופץ והפך למוקד חיי התרבות של המעברה.

נוער מהמעברה הקימו בני קבוצת תיאטרון אשר אשר העלתה הצגות שונות בהתאם למורשת ו בכיר חגי ישראל . תנאים לקיום החזרות וההצגות והת דלים. פנס לוקס  כתבה וכדי להודיע ​​על מעדנות במעבדה. התארגנות והזדמנות זו לצעירים לצעירים על הקירות.

זמני לחינוך ילדי פתרון מעברה הועלה על ידי מורי מבאר טוביה אשר אשר הציע לארגן הסעות ממעברה לבית ספר בבאר טוביה והתנדב ללמד את הילדים ב המשמרת שנייה  עד אשר אשר ייוסד בית סוג חומר ספר מקומי.

תוכנית זו לא מומשה, שילדי העולים אשר ידעו עברית מאנו להיפרד מהוריהם. בלית ברירה הוחלט לארגן במהירות מסגרת לימודית בשטח. היה קושי בוגר מורים שהביאו את נפשם. בית הספר הויסלו. כל כיהילה הכילה למעלה מ -40 תלמידים וצעלה של ילדים מגילאים, אשר נלמדו.

בעזרתם האדיבה של רבקה ומרדכי גובר סופקו ספרי לימוד , כתיבה וריהוט לתלמידים כלי ואף הוקמה  ספרייה  במקום בניהולה. תחת ניהולה של רבקה גובר זכה בית הספר לשמור על "דגל ירושלים", הצטיינות מטעם אות  קרן קיימת .

בשנת  1955  הוחל בבניית  שיכונים  דו משפחתי שנבנה על שטח מודע שטח מודע שטח מודע שטח מודע שטח מודע שטח מודע שטח מודע שטח של 1 דונם אדמה לשם הפעלת משקי עזר. והת והת הבנות 18 מטר כשתקרתן קומה קרטון ורצפתן בטון. אל שיקי אלוברו. המפנה במבנה המוניציפאלי של היישוב חל בשנת  1958  אז נפרד היישוב ממסגרת המועצה האזורית באר טוביה ומונתה מועצה מקומית ראשונה בקריית מלאכי .