רמת השרון / המורשה

ברמת השרון הוקמה מעברה מול הכפר הירוק בצד המזרחי של הכביש. מעברת הכפר הירוק – צורפה לרמת השרון בשנת  1954.
בשלב הראשון הוקמו אוהלים למגורים וצריפי עץ למתן שרותים ציבוריים. לאחר שהוקם המודל הראשון והיה צורך לקלוט עוד עולים, שבאו בזרם בלתי פוסק, הוקמו עוד שתי מעברות, שגבולן הגיע עד כביש גהה (היום צומת מורשה). במעברה א' שוכנו העולים באוהלים, במעברה ב' ו-ג' כבר "שופרו" תנאי הדיור והעולים שוכנו בפחונים ובבדונים. אמנם גם במעברות אלה שוכנו המבוגרים באוהלים, אולם בדיור "המשופר" זכו לגור משפחות עם ילדים קטנים ואנשים חולים. בסך הכל הגיע מספר שוכני המעברות לכ – 5000 נפש.

מיקום

שכונת מורשה נמצאת במזרח רמת השרון וגובלת ממערב לשכונת נווה מגן. 

היסטוריה

בשנות ה-50 הוקמה השכונה עבור מפוני מעברת מורשה. בשכונה נבנו בתים פרטיים ובתים משותפים. החל משנות ה- 80 התחילו לעבור לשכונה צעירים בעקבות המחירים הנמוכים של הקרקעות והבתים, בשנות ה-90 הורחבה השכונה וגררה אליה אוכלוסיה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. עדיין נשמרת ההבחנה בין שכונות יוקרתיות לבין שכונות פחות יוקרתיות והבדלי המחירים בניהם רק מצטמצם.  

בנייה

השכונה מלאה במבנים ציבוריים, כגון: בית ספר למוזיקה, בית ספר של החינוך העצמאי, המגרש הביתי של קבוצת הכדורגל עירוני ניר רמת השרון, מקווה, בית כנסת, בתי אבות, בריכת שחיה, מגרש כדורת, מתנ"סים, אזור תעשיה שנמצא מדרום-מזרח לשכונה ועוד…

אוכלוסיה

בעבר שכנו במעברה עולים חדשים מעיראק, פרס ותימן ובשכונה אוכלסו תושבים מהמעמד הסוציו-אקונומי גבוה וזוגות צעירים.

כללי – מעברת  מורשה

ב- 1951 הוקמה מעברת מורשה, אחת המעברות הגדולות ביותר בארץ שאכלסה בערך כ- 2,500 בתי אב, מי שדאגה למעברה הזאת היתה מועצת הפועלים שפתחה מאבק ציבורי במטרה להעביר את תושבי המעברה לשיכונים קבועים. התושבים עברו לשיכון קדמה שהיה המקום המתאים למקרים אלו והיה ממוקם מזרחה לרמת השרון וכלל את שכונת מורשה ושכונת נווה מגן. בשנת 1957 תושבי המעברה הועברו לשכונת מורשה והמעברה נהרסה.

בראשית שנות ה-50 הוקמה מול הכפר הירוק מעברה, שבשיאה השתרעה על השטח שעד מחלף מורשה של ימינו. המעברה קלטה כ-6,000 עולים, מספר הגדול פי ארבעה ממספר תושביה של רמת השרון באותה העת. מועצת הפועליםנרתמה למציאת פתרונות תעסוקה לעולים, אך היה קושי רב במציאת מקומות עבודה. חלקם עבדו בחקלאות ובבניין, חלקם במפעלים בהדר יוסף ואחרים הקימו משקים קטנים משל עצמם. ב-1953 הוחל בהקמת שיכון קבע^[9], שכונת מורשה, וב-1957 חוסלה המעברה סופית.

בתחילה הוקמו במקום בתים צמודי קרקע, שיועדו למשפחות מרובות ילדים, ולאחר מכן נבנו בתים משותפים, שדירותיהם יועדו למשפחות קטנות יותר. גם לאחר המעבר לשיכון קבע התקשו בתחילה התושבים החדשים במציאת מקומות עבודה, ובתחילה התעוררו גם קשיי תחבורה, עד שחברות אגד ודן חנכו קווי אוטובוסים ששירתו את תושבי השכונה. לצד מבני המגורים נבנו במהלך שני העשורים הראשונים שלאחר קום המדינה גם מבני ציבור שונים, ובהם בתי ספר יסודיים, בית ספר תיכון מקצועי, מתנ"סים, מרפאה ובריכת שחייה. עם הפעלתה של תוכנית אינטגרציהברמת השרון נסגרו בתי הספר, וילדי מורשה החלו ללמוד בבתי הספר בנווה מגן ומשנות ה-80 גם ברובע הדר. בית הספר המקצועי שולב בתיכון "רוטברג".

במקביל להקמתה של שכונת מורשה, הוקמה ב-1954 שכונת נווה מגן, בשטח שבין מורשה לבין הגלעין ההיסטורי. השכונה נועדה למשוחררי הצבא הבריטי ולקציני צה"ל, ומכאן שמה. בסמוך לנווה מגן הוקם אזור תעשייה למלאכה זעירה. שיכון נוסף שהוקם בשנות ה-50 היה שיכון ליטא, ממערב לגלעין ההיסטורי, ובו התיישבו ניצולי שואה מליטא.