מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
משפחת אשר בשנת 1950 בפתח האוהל שלהם במעברת רחובות
בני הזוג, יליד אלכסנדריה, הגיעו למעברה. בני משפחתו בחנות, שכונה מעשירה, ששהה את דבריו בצלם, מתגלגל אל תוך הצלב. בני מערות – מעקירה טומה ". ערב סיפורי מעברות אריאלה ב -17.1 (עוד שבוע !!! הכניסה חופשית, פרטים תגובה ראשונה) תוכלו לשמוע את סיפור החיים על החיים במעברה,
"בעודנו משתניםבים בבוקר ואצ"צ, התעוררו הורינו מתרוצצים בחיפוש עבודה, תוך לימוד מקצועות חדשים בשיטת אימונים. אבא שלי – יצאתי לעבודה עם לבוש כמו חליפה, ערה וכסופה – ססילו לאו. ערב קולי וזוגות. "מאנו" וופאפי "נענו במארס", "מיאמי" ו"פאפי ". הגשם על בד האוהל. ללא בדיקה, נעלתי את העבודות הביתיות ("פונטופל"), ורצתי חוק לאוהל של מרגלי. בהגיעי אל תוך החדרתי אל שמיכות הפוך, ונדסחסתי בהשראה.
חנה, "בני" רמות, פ, "ו", "בני," בנימין. בהיותנו בקצה מעברה, ולאור סיפורי בלהות, חשש הורי שנחטף ע"י ה"שאקאלים"(תנים) שיללותיהם נשמעו כל הלילה וכל לילה לידנו.
"אי לה לה" -. הוא כאן– ענה בני המשפחה שמע בצרפתית את צעקות תשובה הוריות הגיעו רועדים מפחד ורטובים, לקחו אותי למיטתי – וכך נסתם הגולל לעד על הידע המעמיק שלהם בשפה העברית .
עברנו לאוהל במרכז המעברה, צפנו עם כולם בגשם-שלג הגדול של שנת 1951 (או 1952), פונינו כמו רבים ועל החוויה המכוננת – פרטים בספר 12 משפחות בישראל "ביזמת מכון ון ליר.
השכרה החדשה שלנו תוצרת משפחת מוסקוביץ 'מרומניה עם שני ילדים גדולים, אשר שפה משותפת – צרפתית עם הורי. מעת לעת, ג 'וז, אבא, למורים, והוצק כלוחם נועז על גבול ליד בית ג'וברין. Real, בכל דבר, מיכל, אין ספק, אין ספק, אין ספק, אין ספק, אין ספק. קצין רותח מזעם .אל על הקצב את הזכות, נשמה בשאלה "מה, כולם כאן יהודים ?!"
בתמונה – משפחת אשר עם השכנים בפתח האוהל במעברת רחובות בני Asher ראש הטופס
בני אשר, יליד אלכסנדריה, הגיע למעברה ברחובות עם הוריו בהיותו בן ארבע וחצי. בני הוא מספר סיפורים בחסד, אחד כזה שתוך דקה מהרגע שהוא פוצה את פיו, כבר מקיפה אותו חבורה מעריצה ששותה את דבריו בצמא, מתגלגלת מצחוק תוך כדי ניגוב דמעה. בני הוא גם הרוח החיה מאחורי עמותת "מעברות – מעקירה לתקומה" שפועלת לשימור זכר מורשת המעברות. בערב סיפורי מעברות בבית אריאלה ב-17.1 (עוד שבוע!!! הכניסה חופשית, פרטים בתגובה ראשונה) תוכלו לשמוע את סיפוריו של בני על החיים במעברה, ובינתיים הנה טעימה קטנה:
"בעוד אנו משתובבים בבוקר ואחה"צ, היו הורינו מתרוצצים בחיפוש עבודה, תוך לימוד מקצועות חדשים בשיטת TRAINING ON THE JOB. אבא שלי יצא לקבל עבודה כשהוא לבוש כמו שצריך: חליפה, עניבה וכובע בורסלינו – והסבירו לו שאת העבודה מבצעים עם טוריה. אח"כ הוא התקדם והתקבל כפועל במוסך פורד, ותפקידו היה להחליף שמנים. את שבע השפות שלו והידע שלו בקורספונדנציה מסחרית הוא השאיר באוהל. ערב אחד החליטו אבא ואמא ללכת לאולפן ללמוד עברית, כדי להשתלב, ואולי כך יסכימו להשכיר להם חדר ברחובות. באותו ערב טפטף גשם, והשכיבו אותי לישון די מוקדם, כדי להספיק לכיתה. איני יודע אם היה זה רעם או ברק, או שניהם גם יחד, אבל התעוררתי. אור עששית הנפט העמום גילה לי שהמיטות לידי ריקות. קריאות "מאמי" ו"פאפי" נענו ברחש הגשם על בד האוהל. מבלי לחשוב פעמים, נעלתי את נעלי הבית הקטנות מעור ("פונטופל"), ורצתי בהן לאוהל של משפחת שמע תוך התאמצות שהן לא תישמטנה מרגלי. בהגיעי לשם החלקתי לתוך שמיכות הפוך, ונדחסתי בהנאה בין איזאק חברי לאחותו הגדולה כשאני נהנה מאד מחום גופם.
לא עבר זמן רב וצעקות "בני", "בני" רמות פלחו את חשכת מעברת בן אפרים. בהיותנו בקצה המעברה, ולאור סיפורי הבלהות, חששו הורי שנחטפתי ע"י ה"שאקאלים" ( תנים) שיללותיהם נשמעו כל לילה וכל הלילה לידנו.
"אי לה לה" — הוא כאן– ענו בני משפחת שמע בצרפתית את צעקות התשובה. הורי הגיעו רועדים מפחד ורטובים, לקחו אותי למיטתי – וכך נסתם הגולל לעד על הידע המעמיק שלהם בשפה העברית.
עברנו לאוהל במרכז המעברה, צפנו עם כולם בגשם-שלג הגדול של שנת 1951(או 1952), פונינו כמו רבים ועל החוויה המכוננת — פרטים בספר "12 משפחות בישראל" ביזמת מכון ון ליר.
השכרה החדשה שלנו תוצרת משפחת מוסקוביץ 'מרומניה עם שני ילדים גדולים, אשר שפה משותפת – צרפתית עם הורי. מעת לעת, ג 'וז, אבא, למורים, והוצק כלוחם נועז על גבול ליד בית ג'וברין. Real, בכל דבר, מיכל, אין ספק, אין ספק, אין ספק, אין ספק, אין ספק. קצין רותח מזעם .אל על הקצב את הזכות, נשמה בשאלה "מה, כולם כאן יהודים ?!"
בתמונה – משפחת אשר עם השכנים בפתח האוהל במעברת רחובות
בני Asher ראש הטופס