מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
אני מנסה להעלאות על הכתב את הזיכרונות הנעימים (כמה שזה נשמע מצחיק) של ילדת המעברות משנות החמישים.
הורי עלו מפרס (איראן) בשנת 1951 עם ארבע בנות קטנות, ובאישון לילה הורידו אותם במחנה אוהלים.
לאחר מכן הועברו למקום קבע במעברת בעפולה, שם התגוררנו במשך יותר מעשר שנים.
חשבנו שאלה המגורים הטובים ביותר עם כל השכונה. הפחון היה לוהט בקיץ וקפוא בחורף.
בקיץ היו ההורים אוספים את הילדים מאחורי הצריף בצד המוצל, והיו משקים את רצפת החול כדי שיהיה מאוורר וקריר. בחורף היו טפטופים מהתקרה, ואנחנו שמחנו לאסוף את המים לתוך קעריות.
ברזי המים והשירותים היו ציבוריים מחוץ למחנה. הילדים נהגו ללכת עם בקבוקים או דליים, כדי להביא מים הביתה.
נהגנו להתקלח בגיגיות בתוך הצריף מאחורי וילון. בחורף היינו משכשכים בשלוליות ובבוץ, ומקפצים משמחה.
בית הספר היה במרחק של קילומטרים מהבית. והלכנו אליו בחבורות.
בשעות הפנאי הלכנו בשדות הסמוכים למעברה, וליקטנו פרחי בר או עשבי תיבול. הבאנו אותם הביתה, ואימי הייתה ממיינת ומשתמשת בהם לצורכי המטבח.
אימי נהגה לטפל בכל המסכנים ודואגת לכל מחסורם… מהמעט שהיה לנו הייתה מתחלקת עם כולם, מבשלת להם בשמחות והיוותה להם אוזן קשבת.
בתוך הצריף הרהיטים היו בסיסיים: מיטת סוכנות להורים, והילדים ישנו על מזרונים.
המטבח היה בפינת הצריף עם פתיליה לבישול. האור בבית היה מעששית נפט. הכי חשוב שעל רצפת הבטון היה שטיח פרסי, שאותו הביאו מפרס, וברבות הימים הוא נמכר לצרכי קיום.
חשוב לציין שבתוך הצריף הכל היה נקי ומצוחצח. אימי עליה השלום דאגה לניקיון ואפילו תלתה וילונות (בחלון היחידי שהיה) מבדים יפים שהובאו מפרס כדי לתת אוירה של בית.
זכרונות נעימים יש לי מהחגים, במיוחד מליל הסדר ומראש השנה. כל השכנים היו מתאספים אצלנו בצריף, ואבי היה מנהל את הסדר ומתרגם להם בפרסית שיבינו… הוא היה מעין ראש הקהילה, ופנו אליו בכל עניין ועניין.
במיוחד זכורה לי העזרה ההדדית שהייתה נהוגה אז, כאשר היו שמחות כמו ברית מילה, חתונה, בר-מצווה. כולם היו נרתמים ומסייעים, מכינים את החצר, דואגים לתאורה ממנורות לוקס, מביאים ספסלים ושולחנות וכל השכונה נכחה בחתונה.
את האוכל דאגו הנשים להכין מהמעט שהיה, והיו מתופפות, שרות ורוקדות לשמח את הזוג.
צעצועים דאגה אימי להכין מבדים ישנים כמו בובות וחיות. ילקוטים היו מכינים מבדים של מכנסי גברים ישנים, ורוקמים את השמות על הילקוט.
זכור לי במיוחד שקנו לי ספר חדש ואני מלאת גאווה הולכת לבית הספר והספר נפל אל שלולית בוץ. חזרתי הביתה בוכיה ואימי לקחה את הספר וניקתה וייבשה אותו.
אימי היתה תופרת, והייתה לה מכונת תפירה שהביאה מפרס, ודאגה בכל חג לתפור לנו שמלות יפות. תמיד היינו מצוחצחות, ונקיות עם סרטים וקוקיות .
היו ימי כביסה מיוחדים שבהם היו מכינים חבלי כביסה ואחר כך מורידים לפעם הבאה.
המעברה היתה מורכבת מבליל של עדות, בעיקר מהמזרח, והיו מעבירים מתכונים אחת לשנייה.
היתה שמחת חיים מיוחדת עם כל הקושי והעוני. הנשים היו מתאספות, שרות ורוקדות כדי לא להיכנס למועקות. כולם תמכו בכולם כי היתה שוויוניות מסויימת ולא הייתה צרות עין או קנאה. לא היו מנעולים בדלתות וכל אחד אילתר איך לסגור את הדלת בלילה …לא היו גנבים…
אם הנשים היו מתלוננות על הקשיים בפרנסה הגברים היו מעודדים אותן שאנו במדינת ישראל, מדינת שלנו ולא כמו בגולה.
רשם: יואב רגב, 8.2021