מעברה:

טבעון

ארץ מוצא:

פולין בעיר Zary

שנת עליה:

1958

סיבת עליה:

אנטישמיות

גיל עליה:

9

תאריך הראיון:

6.2.20

זכרונות מהמעברה:

ארגון העלייה: רדיפות ציונות   מניע דתי   מצוקה כלכלית   אחר

לא היה אירגון, אלא יוזמה אישית, החלטה של אביו

כשהגענו לארץ באונייה, אמרו לנו ללכת לערד, אבל לאבא שלי היה קרוב משפחה ברחוב דגניות שאמר לו לבוא רק לטבעון, הוא התעקש על כך והסכימו להם להגיע לטבעון.

שנת העלייה 1958

גילך בעת העליה ארצה 9

אופן העליה: ברגל  אוניה   מטוס   אחר רכבת לנאפולי באיטליה ומשם אוניה לחיפה

המעברה בה התגוררו – אלכסנדר זייד(ליד התיכון) 6 או 7 שנים

צורת המגורים: (סמן בעיגול) אסבסטונים

כמה נפשות הייתם במעברה 6- (4 ילדים וזוג הורים)

לאיזה שיכון קבע עברת: ברחוב שרת מספר נפשות ­­6 מספר חדרים 2 חדרים וסלון מ"ר 62

 

עדויות נוספות

במלחמת העולם השניה הוריו עברו לרוסיה וכך ניצלו, אביו היה חייל בצבא הרוסי. אחרי המלחמה חזרו לעיר מגוריהם בפולין.

לא זוכר הרבה מילדותו לפני העלייה לארץ, אבל נתקלו בהמון אנטישמיות והצקות מצד הפולנים- קריאות כמו "יהודי מלוכלך, ג'יד". אבא שלו החליט יום אחד שזה מספיק והם עלו לארץ.

מוסדות חינוך במעברה: גן ילדים בי"ס יסודי   בי"ס מקצועי   בי"ס אחר
מוסדות בריאות במעברה:  טיפת חלב   מרפאה

הייתה טיפת חלב, אולי במרכז קרית עמל.

חיים הלך לבית ספר קרית עמל לכיתה ג', לא היו גן אובית ספר במעברה עצמה.

 

הקשיים של חיים היו בעיקר בהתחלה כי הוא הרגיש גלותי.

אמא שלו אהבה להכין רגל קרושה, הם היו נוסעים לקצב בחיפה לקנות רגל, מדליקים אש בחוץ לשרוף ואבא שלו עם גרזן היה מרסק את העצם.

במעברה היה להם חדר לילדים וחדר להורים. המטבחון והשירותים היו בתוך האסבסטון. זה היה דו וכשהוא התפנה הם התרחבו, פתחו פתח והיה מרווח- ממש וילה. היו שם 6 או 7 שנים. הוא לא זוכר בעיות של חום או קור שהפריעו לו, אבל לא הייתה פרטיות ולמדו לחיות עם זה. בין האסבסטונים היו שבילי כורכר, מחלוטה כזאת. לא היה מוזנח, אולי כי הם באו מאוחר יחסית. במעברת הבונים היו האקדמאים- האליטה המשכילה.

במעברה של חיים היה מקבץ של פולנים, והרבה רומנים ומרוקאים.

חוויות האבא במעברה אביו של חיים היה נגר במקצועו. הוא הביא איתו הרבה כלי עבודה באונייה מפולין. היה לו מאד קשה להתאקלם בארץ. המנטליות הייתה שונה, הוא עבד קשה כדי להתקיים. הוא ידע לקרוא ולכתוב, בעיקר יידיש. בסופו של דבר הצליח להשתלב. חיים אומר שהם לא היו גלותיים עד הסוף, והם ידעו שיהיה קשה כי הזהירו אותם מראש. לאבא של חיים הייתה נגריה בכצנלסון מול הסופר. היו שם צריפים. הוא היה עושה דלתות, חלונות, ארונות מטבח. אבל הוא היה כבד, לא ידע לעשות כסף. עבד בשביל לחיות. היה פדנט ויסודי, לא תיקתק. עבד על ארון מטבח חודש שלם.

חוויות האמא במעברה אמו של חיים הייתה עקרת בית ועבדה בניקיון בתיכון. היא לא למדה ולא ידעה לקרוא ולכתוב וזאת הייתה הבעיה והקושי שלה.

השכנים-היינו משחקים גולות ובעיקר הרבה כדורגל, היה כיף, היינו בואדי. עדיין רואה את השכנים מהמעברה בטבעון היום. היו רומנים, כמו משפחת בארט.

ציין 3 נקודות חשובות מתקופת המעברה:
1. ההסתגלות למאכל הישראלי- לדוגמא קיבלנו מלון ולא ידענו אם לאכול את הגרעינים, כנ"ל עם זיתים.

  1. ההסתגלות לבית ספר הייתה קשה- הייתי אאוטסיידר, לא שייך, הילדים הסתכלו עליי אחרת, הייתי עם כובע ברט. פשוט לא קיבלו אותי. אבל סך הכל היה בסדר.

התקומה

מגורי כיום _רמת טבעון

עיסוקי בחיים (לפני הפרישה, אם בפנסיה) _הולך לקאנטרי, בעיקר לחדר כושר. פעם בשבוע מתנדב ברפא"ל. עוזר עם הנכדים- 2 נכדות ונכד.

תחביבי ספורט, כדורגל. כשהייתי צעיר שיחקתי בהפועל טבעון. היום אוהד את מכבי חיפה.

מה עושים הילדים בת אחת גרפיקאית, השניה בתחום המחשבים והשלישית מורה לחינוך מיוחד.

האם תעדת את חיי המשפחה? איך/איפה? לא

מוזמנים לשתף