מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
(בראש התנועה המחתרתית היה מרדכי אברהמי. היו גם נשים בתנועה, הבריחו דרך פרס. הבריחו 78 בחורים שהשאירו הכול ויצאו).
אבא יליד פרס (חי בעיר בשם סבלג' ). במלחמת העולם הראשונה המשפחה רצתה לברוח לישראל (אבל לא עשתה זאת). בהמשך אבא הגיע לבגדד, התפלל ואז זיהו אותו עם אנשי הרבנות בבגדד. אמרו לו שרוצים שישמש רב בקהילה בחלבצ'ה.
משער עלייה הגענו לשבות עם. שנה אחת גרנו באוהל ואחר כך בפחונים וצריפים. הגענו זוג הורים וחמישה ילדים, אחות וארבעה אחים. השלטונות לקחו הכול, לא נתנו לקחת כלום. לאבי נתנו להוציא ארבעה ספרי תורה. הסוכנות לקחה אותם ואחרי חקירה הם נמצאו. כשהגיעו למעברה אבא לא רצה לעבור בחינות. הוא היה בן 55. אמא באה ממשפחה אמידה.
דבר ראשון הקימו בית כנסת.בית כנסת "נווה שלום", כיום נקרא על שם אבי. הכמיהה החזיקה אותו . אמא ניהלה את הבית. הביחד חיזק אותם. ב- 1952 הקימו את מעברת כפר יונה ואז חלק מהקהילה הלכו ל"גבעולים" וחלק למעברת כפר יונה. היינו במעברה בשנים 1952-1956. משם עברנו לישוב הקבע כפר יונה.
אבא היה מנהל ושוחט (כעצמאי), לא יצא לעבוד בדחק, האחים עבדו מגיל צעיר (12,14), ואני למדתי.
למדתי בבי"ס יסודי דתי בשבות עם וגם כשעברו לכפר יונה. בתוך צריף הקימו את בי"ס בר אילן ולמדנו בגילאים מעורבים. בשבות עם אני זוכר את המורה פריג'ה זוארץ (לימים חברת כנסת מטעם מפד"ל), בכפר יונה היה הרב בעד'ש (שהיה גם מוהל), יוסף ינאי – מנהל, מורה לאנגלית – לוין (מתושבי כפר יונה הוותיקים). השיעורים המועדפים עלי היו עברית, תורה, מולדת, היסטוריה, וחשבון. באנגלית הייתי פחות פעיל. למדתי בכיתות ו'-ח' (אף על פי שחלק מהילדים בגיל הזה כבר לא למדו). אחר כך נשלחתי למקווה ישראל.
ברזיה היתה בביתן האנגלי, משותפת, שירותים בחוץ משותפים, חשמל היה רק ברחוב הראשי. בכפר יונה היה לנו צריף ולידו מבנה שירותים ומקלחת קטנה. חילקו מזון (במסטינג), ופעם בשבוע חלוקת נפט ע"י עגלון שצלצל בפעמון. קראו לו יעקב מיטר.
בשבות עם היה בית קולנוע שפעל במוצ"ש, היו חנויות, קיוסקים. בשעות הפנאי שיחקנו כדורגל, גולות, מועדון גדנ"ע במעברת כפר יונה (עברתי קורס מדריכי גדנ"ע), היו גם טיולי אופניים (חבר'ה שיכלו להרשות לעצמם). חלק מעובדי הדחק הקימו אמפיתיאטרון שקיים עד היום. בשעות הפנאי ההורים ישבו על ספסל בכניסה לצריף, מספרים סיפורים ושותים תה.
גם בשבות עם ובכפר יונה היו קופות חולים במבני קבע.
זוכר את השכנים: שבבה (מסלמניה), חנוכה, עזריה, רחמים. בהתחלה נשמר הקשר עם השכנים ואח"כ התרופף.
דיברו בבית כורדית (שפה קרובה לארמית, הערבים לא הבינו את השפה הזו).
3 נקודות חשובות לציון:
חייבים לתעד את תקופת המעברות לדורות הבאים. חשוב להראות את השמחה שלוותה את התקומה. חשוב להראות לאן הגענו.
הקמת המדינה גרמה לגאווה, כי זה הגיע מתוך דלות .
בנינו משפחות מפוארות והקהילה הכורדית הגיעה לשיתוף ולחלק ריאלי בחיי היישוב– על כך הגאווה.
היתה ילדות מאושרת, חברות טובה, התערות בחברה הוותיקה – גאווה.
אנשי חלבצה (מחוז הולדתי) התכנסו בכפר יונה – מאגרובנק, זרעין. הם התחתנו אחד עם השני (כמו משפחות רחמים, שאול, חנוכה). שאול על (עזר) כותב על הקהילה.
כפר-יונה נוסדה בשנת 1932. השכונות המדוברות (א' וב') נוסדו בשנים 1951 – 1952. בשיכון א' התגוררו יוצאי אירופה בדירות של 36 מ"ר (במבנים). כאשר הם קיבלו שילומים הם מכרו את הדירות שלהם ועברו לנתניה. רוב הקונים היו אנשי כורדיסטן. שיכון ב' הוקם יותר מאוחר, גרו שם עולים ממדינות ערב, היתה שכונה מעורבת, בתים דו משפחתיים, מרווח יותר. היו גם צריפים שבדים מרווחים.
הייתי בגרעין נחל "עין יהב".
כיום אני תושב כפר יונה, נשוי, אב לחמישה +תשעה נכדים. הייתי מזכיר המועצה המקומית כפר יונה. למדתי מנהל מוניציפלי .
המראיין: בני אשר
תאריך הריאיון: 4.2.2019
ערכה והביאה לדפוס: ניצה חזקיהו