מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
בחו"ל למדתי בבית ספר אף על פי שאבא התנגד לכך, לא היה מקובל. פחדתי מאוד מהערבים. היתה בכיתה ילדה שהעתיקה ממני. יום אחד שברתי לה את היד. אחיה המוסלמי אמר שהוא יתחתן אתי ופחדתי ממנו.
ההורים עלו בנפרד ממני והם לא סיפרו על הרגשתם וחוויותיהם. אמא גידלה 8 ילדים.
אנחנו גרנו 4 שנים באוהל, במעברה של קיבוץ דורות {מעברת גבים דורות} ואח"כ שדרגנו לצריף עץ וגם בו גרנו 4 שנים בדורות. גרנו במגורים אלה 3 נפשות – אני, בעלי ובנינו. אחרי שהורדנו מהמשאית רצתי לתוך מבנה מפח. בעלי לא הסכים לא לעבוד. לא קיבלנו עזרה מאנשי קיבוץ דורות. אינני זוכרת שכנים מהמעברה. דיברנו עברית וערבית. ההורים לא עשו כלום בשעות הפנאי. אמא היתה עקרת בית ואבא היה סוחר, עבד בבניין, סלילת כבישים ולאחר מכן בבתי הזיקוק. לא היו תשתיות. חלוקת קרח ונפט היו באמצעות עגלה וסוס. רופא הגיע לקופת חולים שהיתה בצריף. לעיתים אנשי המעברה רצו להסתתר בקופת חולים (היו שם תנאים יותר טובים מהאוהל), אבל הם גורשו. מוסדות תרבות לא היו.
במעברה למדתי במסגרת "תהילה" – השלמת לימודים ובגרויות.
מהמעברה עברנו לקריית פרוסטיג בתחומה של קריית אתא.
כיום אני אלמנה, תושבת קרית-אתא, מתנדבת בצבא וגם בנעמ"ת. קיבלתי מעזר ויצמן אות "יקירת המתנדב" על פעילות בצבא ובנעמ"ת למעלה משלושים שנים. היום אני יקירת העיר קריית אתא.
כיום אני רואה את תקופת המעברה כהשפלה. אין לי תיעוד לתקופה הזו. רק מעט סיפורים בעבודות שורשים של הילדים/נכדים.
מראיין: יעקב מורד
שנת ריאיון 2019
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו