מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
מחו"ל אני זוכר את החדר והמורה המכה, את השוק של פלוג'ה, את חדר הצורפות של אבא.
הגענו מחושך בעירק לאור בארץ. למרות השינוי האדיר מבחינה כלכלית. אמא חוותה את המעברה באופן קשה. הלכה לשנה לעבוד ובמקום כסף ביקשה מוצרים. גרנו באוהל ואחר כך בפחון. גרנו במעברה קרוב לשלוש שנים. היינו תשע נפשות – הורים + שישה ילדים וסבתא. חלקנו שני אוהלים עם בחורה שנעצרה ושוחררה בעירק.
אמא עבדה זמנית בשדות כדי להביא אוכל. היו ימים שחזרתי מבי"ס ולא היה מה לאכול. יותר מאוחר עבדה בעבודה קבועה בצה"ל.
תשתיות במגורים: ללא רצפה, ברזיה היתה רחוקה. ילדה תימניה נפלה לשירותים המשותפים והדוד שלה הוציא אותה. מקלחת פעם בשבוע.
תשתיות ציבוריות: היה בית קפה (קפה, תה, קלפים), שוק. חלוקת נפט באמצעות עגלה עם סוס, עגלה עם חמור לחלוקת חלב, וגם הקרח חולק באותה דרך.
מוסדות בריאות: קופת חולים וטיפת חלב באותו צריף.
מוסדות תרבות: באו מהקיבוצים הזורע ומשמר העמק לאינדוקטרינציה – להוריד מהדת ומהאמונה בתורה.
שכנים שאני זוכר: ערוסי (תימני), ציוני (תימני), שרון (תורכי), דוידסקו (רומני), סולומון (פקיסטני). כולם גידלו את הילדים של כולם. דיברנו ערבית ועברית. עד היום קשרים מצוינים עם יוצאי המעברה שעברו ליוקנעם.
במעברה הייתי כמה שבועות בגן ילדים ואח"כ בבית ספר יסודי. בבית הספר היתה ספרייה. המרחק מהמעברה לבית ספר היה 1 ק"מ. כמו כן קיבלתי חינוך מקצועי ב"מפתן" – מסגרות ונגרות. זוכר את המורה מכיתות א'-ב' מרים (תימניה), ואת המורה מרגלית מכיתה ג' (שונאת ספרדים). אהבתי שיעורי טבע, תנ"ך, חשבון, היסטוריה וידיעת הארץ. הייתי תלמיד טוב – צריך היה להוכיח למנהל שאמר "ממך לא יצא כלום".
שעות הפנאי: אבא היה מספר לנו סיפורים במהלך שתיית התה. אבא בילה שעות רבות בבית כנסת. היינו דתיים. ביום כיפור כולם היו בבית הכנסת.
בשעות הפנאי של הילדים שיחקנו כדורגל (מסמרטוטים), תופסת, קלאס, גולות. שיחקנו עם החברים עד שאמא קראה לנו לבוא.
דמויות שזכורות לי – דומנו סגל {אדון סגל} קיבל אותנו במעברה, דיבר ברומנית. לא הבנו כלום אבל מחאנו כפיים. אדון שטרן. ירקוני – שונא ספרדים מובהק, בא מהמושבה. מנחם – הצלם שתיעד בתמונות ולימד אותי לצלם ולפתח. היה גם מאמן איגרוף שהיה אלוף יוגוסלביה.
מהמעברה עברנו לשיכון ביוקנעם ביוני 1952.
נקודות חשובות לציון:
ההגעה למעברה היתה משבר (לא היה כלום, הגיעו משאיות והקימו אוהלים).
היום יעקב גאה שהיה במעברה, שהחזקנו מעמד וראינו את הבתים נבנים ומבצבצים.
תיעדתי את חיי המעברות בהרצאות וספר שיצא ביוקנעם על הוותיקים ("יוקנעם של מעלה").
חלום חיי – להקים דגם של מעברה ולחנך וללמד את הנוער על הנושא והתקופה.
כיום אני תושב יוקנעם עילית, נשוי +ארבעה ילדים, יינן ומרצה.
המראיין: בני אשר ביום 5.10.2018
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו