קרוב לצריפנו שבמעברה, הקימו צריף מפח, ששימש ככיתה. היה רק חדר אחד ולא היה כלום.
הגיעה שב שב תיק בל קלמר, בליפרון, מחליט במצלמות ,.
אמא תפרה לי מבד ישן, תיק בקלני ,. הכאב לי כריך עם סוכר ומרגרינה ושמה בתיק פנימה. הלבישה לי בבגדי שבת
אחת לי לי לי, לכתה רומנטית.
תיירות, שקיעה, שקיעת הלילה.
למדנו קודם לכן להתפלל "מודה אני" ואז "שמע ישראל, ה 'אלוהינו …" ומאוד נהנינו .. ולא למדנו אף מילה במכתב?
*****
רוב העולים שבמעברה, דתיים, כרוניקה עם ספרים, וגם עיתון, ירחון, וכילו.
את האותיות של המכתב על גבי המשמרות, המביאה למסתם, מר שארי, "מזרינה", "עץ הזית" "אמה" "יוטהר", כולל, היה החומש, המלמד, אחי בתו בת שלמה.
לי, כבת, הייתה לי ליווי ללמוד, אבל היא היתה, אבל היא היתה.
עם קמל הגיבן עם עיני התכלת, לימד את אחי, היה מגיע, אחי היה קם ובורח. הייתי מתגעגע וכוכוס היה מתר לגתה ושבתי, ליד המאלדד המתאחרת, איכפת לי, היה דיק, מהלד חטף מכות, מתגעגע למוסלמים, לבש, …
,,,,,,,,,,,, .. מיכל לקלוט פשר הסימנים.
הצ רשות- האמנות מת המת, שאלי מתגללות …
ושהגעתי לכתה, ", למרות העוני, אף תלמיד קרא קרא יפה כמוני, נתן לי לימי.
וקרדיט מגיע לאמא החכמה, שרצה לתקן את את את, אתעצמה לא הגשימה.
*****
בתום שבוע, אבא שב משדרות, שם עבד. התעניין לדעת מה למדתי בשבוע שעבר. דלה נעימה לו: "מודה אני לאךך, מלך חי … הילה אלוהינו ה 'אחד …" ואבא התלהב ולא שמח ולא אמר, את מדהימה, הו ה בתדה ולא הבנתי …
השממדה שמדובר בחינוך דתי ה ה גודה ", שכלל התטי. הוא צי בתנאים על אחי, על בכתה גימל, לקחת את את כל בכל יום בכל יום, ספנדרום, אל תשכחו. ספקי 49נות האמנתי שגם שם יהיה נחמד.
בלי שמישהו רשם אותי, לבד את כתה אלף חיפשתי. נכנסתי, מצאתי כסא והתיישבתי… המורה נכנסה, קראה שמות. לא מפתיע, ששמי לא הופיע… שאלה מי אני ובת כמה וביקשתי שתוסיף את שמי לרשימה. ולמחרת שוב קראה שמות וכבר הייתי רשומה. משמע אני תלמידה…
שיטת הלימוד פה הייתה שונה, בלי תפילת בוקר ורננה. המורה חלקה "מלים" ואת המלים היה צריך לשים בקופסת גפרורים. חסרו לי המלים שהכתה למדה בשבוע הראשון ולוותר עליהן לא בא בחשבון. לא הפסקתי לנדנד למורה ולבקש ממנה שתשלים לי את ה"מלים", שיש לכול התלמידים. הרגשתי שהמלים הם אוצר, ויהיה לי צר אם אחת מהן לי תחסר.
כשהיא הואילה להשלים לי את החסר, שמחתי, הרגשתי שלמה יותר.
*****
המורה בכתה א' שבתה את לבי ולא בגלל שהיא טובה, או לבבית, היא אפילו מעט רשעית, משכה באוזניים וטלטלה ואוי למי שהוציא מלה…
היא מסתכל ובה ובה עם שיער חום אדמדם. לבש בגדים יפים שלא ראיתי כמו מעולם. השמלה בשללות בשל צבעים, מנהלי התאימה נעליים ותכשיטים. את לבי שבתה ביופייה ובחינה. והכול אצילה מסתכל ומכול בח. היא הייתה היחידה שתתודה, בסוף כתה א 'עטרה, משולבת של זר פרחים מעשה.
מעולם לא ראיתי חנויות בגדים שמוכרות שמלות כמו שלה . האם תופרת תפרה להלבוש כשל? ומהיכן התכשיטים והנעלים הצבעוניות שהיא נעלה? אופטי קרובים מאמריקה שולחים לה?
אהבתי את הופעתה. גרמה לי לקום, שאני רוצה להיות מורה ולהתלבש כמותה. רק לשאול איך אדע קונים, בגדים כל יפים ונחמדים.
ממנה למדתי שני דברים: חשוב ללמוד, אך חשוב לא פחות, להיראות טוב …