מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
שמי עטייה אסתר (שם משפחה קודם ג'רבי).
למערכת שמעוניינת להנציח את התקופה שלפני העליה לארץ וגם אחריה, שזו תקופת המעברות, שלום רב.
כמובן שהייתי אז בגיל 7, כשעלינו לארץ בשנת 1949 מטריפולי שבלוב, אני והורי, כי הייתי בת זקונים ועוד לא הייתה ממש עליה.
אנחנו 9 אחים ויש כאלה שניסו לעלותכמעפילים, אבל לא הצליחו, ולכןהם עלו לארץאחרינו באוניות כמו הרצל, עצמאות ועוד. מצבינו בטריפולי היה די טוב. להורי היתה חנות מכולת גדולה ואני זוכרת שהמחסן היה אצלינו בבית, שקים של תכולה שמכרנו במכולת, ואז לא היה ביטוח לאומי, ואני זוכרת שאמא ז"ל היתה תמיד מכינה מנות ומעבירה למי שזקוק.
אני זוכרת שעלינו לארץ באוניה איטלקית, כאילו תיירים לאיטליה. אבל כמובן הגענו ארצה. זה לקח כמה ימים באוניה וכשהגענו לחיפה ראינו את האורות מרחוק. זה היה מראה מרהיב מאד שלא אשכח לעולם.
היום אני בת 78 ברוך ה'. נולדתי בשנת 1941 ולא ירדתי מעולם מהארץ וגם לא מתכוונת לרדת. את הגלות שלי ברוך ה' סיימתי.
כאשר הגענו לחיפה כנראה שזה היה יום העצמאות. כולם רקדו ושרו והניפו את דגלי ישראל כי יהודי טריפולי כמעט כולם היו ציונים וכמובן, כמו כל העולים, ירדנו בשער העליה והיינו באוהלים, ועם מנות שנתנו לנו. אחרי כן העבירו אותנו למעברת בית ליד, מחנה ד. היה שם חדר אוכל גדול ולפי הכרטיסים חילקו לנו 3 מנות ביום.
אני לא אוהבת כל כך ריבה, אבל נתנו שם ריבה מפחים שפתחו. היה לה טעם מיוחד ולפעמים בא לי לקנות ולהיזכר בחוויה של אז. טעמתי כל סוגי הריבות ואין דבר כזה. אולי בצבא יש, אני לא יודעת.
החוויה שהיתה בעליה היתה מדהימה. עלו מכל הגלויות וכל אחד עם השפה שלו וכשדברו כולם, זה היה ממש כמו ברווזיה. בעירקית היו אומרים אקו מקו, בטורקית קואלו. הטריפוליתאים שאוה, האשכנזים בוז בוז והכל היה פתוח כי אין מה לגנוב. אנחנו גרנו בבית ליד באוהל אחד עם עוד משפחה. פשוט עשינו מחיצות עם סדינים, שמיכות ונתנו לנו מיטות מברזל ומזרונים מקש ושמיכות צבאיות, בקיצור, מאד שמחנו. לעולם לא היו לנו תלונות, רק שמחה הייתה שהגענו לארץ ישראל.
לפני שעלינו לארץ, כאשר הכריזו על הקמת המדינה, הערבים שהיו איתנו ביחס טוב התקוממו כמו בארץ והתחילו עם הפרעות, זרקו אבנים וסכינים ושרפו בתים. אבי היה בדרך לבית הכנסת, דקרו אותו עם סכין בירך וסבל מזה מאד. אנחנו גרנו בשכונה יוקרתית ומתחת לבית חנות גדולה של ממתקים שבעליה היו ערבים. ממולנו היתה הסבתא של בעלי והם שרפו את הבית ולצערנו הסבתא נספתה בדליקה. אחרי כן באו עם הנפט לבית שלנו, אבל בעלי החנות העיפו אותם ואותנו לקחו בגיה שלהם לאיזור כפרי ששם היו פחות פרעות.
ונחזור לבית ליד. משם עברנו לגור ברעננה, שם היה ממש ממש טוב. היו לנו שני צריפים שבדים עם חשמל ומים זורמים וכל טוב…
אבל אז לא היתה כמעט תחבורה להגיע ממקום למקום ואבי סבל מאד מהדקירה שנדקר בדרך לבית הכנסתת והוא היה חייב לעבור ניתוח בבית חולים תל השומר, שאז קראו למחנה הזה שצמוד אליו בית חולים תל-ליטוינסקי, ואי אפשר היה לבקר אותו, ונאלצנו לעבור לגור באור יהודה שאז קראו להסקיה, ומשם הלכנו כל יום רגלי דרך המחנה והגענו לבית החולים.
חזרנו פשוט למעברות באוהל מס. 4 שהיה ממש בכניסה לאור יהודה דהיום, וחזרנו למקלחות הציבוריות והדחת הכלים הציבוריים ולקשור את האוהל כל ערב שלא יכנסו התנים שיללו שם כל הלילה.
אני למדתי שם בבית ספר סעדיה גאון, ממלכתי דתי, וכל פעם חזרתי ללמוד עוד שנה. זאת אומרת שלמדתי שנתיים באותה כתה כי הייתי אז קטנה ולבסוף סיימתי לימודים עם תעודת גמר בגיל 13 ואז לא המשיכו ללמוד וגמרתי במחזור השני של בית הספר.
הלימודים לא היו לי כל כך קשים כי מחוץ לארץ כבר ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית ואפילו שנה באיטלקית, וכל זה עד גיל 7. באור יהודה עברנו לגור בשיכונים וכעת המקום הזה נקרא כ"ח הראשונים. הוא כולו וילות מפוארות.
בשנת 1962 עברנו לגור בבת-ים, ברוך השם יש לנו 3 ילדים, 17 נכדים ו-9 נינים, כן ירבו, ה' ישמור אותם בתוך כל עם ישראל מכל פגע ומחלה, ומחכים כל רגע לגאולה השלמה שצריכה להגיע ממש עכשו, כל רגע ושנזכה ונחיה ונראה בעיניים פקוחות עם כל עם ישראל, אמן.
בברכה, עטייה אסתר
אני זוכרת כמה שירים ששרנו בגלות כאשר עלינו לארץ.
שיר (א)
הנה בא התור לעמינו
ללבוש את מדי החייל
ומכל פינות ארצנו
באים גיבורי העמל
פזמון
אין דבר ביבי
כל זה לא לנצח
עוד יחדל הרצח
ורק הנצחון
מה יפים עליך
המדים האלה
אין בחור כמוך
רק הבטחון
פזמון
אין דבר ביבי
הוא אמר אל תשבי ראיני
אני אענה אל תפחד
שלב ידך מהר וחבקני
אתה בעולם לי אחד
פזמון
אין דבר ביבי
שיר (ב)
גלי גלי גלי ים
ספינתי עולה יורדת
ומתי תבוא לחוף
ונגיע למולדת
הבו הבו הבו שם
שם תמצא חזון העם
ונגילה ונרון
יחיה דוד בן גוריון
הבו הבו הבו שם
שם תמצא חזון העם
ולשמוח ולשתות
יחיה נא משה שרתוק
חברים יקרים
אל תהיו עצלנים
תמיד תהיו מוכנים
אפילו בהעפלה
גלי גלי גלי ים
ספינתי עולה יורדת
ומתי תבוא לחוף
ונגיע למולדת
שיר (ב)
אוי אוי א מי זה בא
אוניה עם ארובה
מאין באת אוניה
ומה את לנו מביאה
באה אני ממרחקים
חלוצים שם מחכים
עם תרמיל ועם מקל
לעלות לארץ ישראל
הנה הבאתי מקצתם
אך עוד הרבה השארתי שם
אחר אשוב ואקחם
ולארץ אביאם
בברכה, עטייה אסתר
בקובץ הרצ"ב ישנו סיפורה של גב' אסתר עטייה, בכתב ידה