מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
תום מלחמת השחרור, מדינת ישראל בחיתוליה, מלקקת את פצעיה ומבכה את בניה. כ-600 אלף תושבים עמדו מול שבע מדינות ערב ויכלו להם. "הבו לנו יהודים…והנה רוח קדים". שערי המזרח נפתחו. יהדות עירק, כ-120,000 בנעוריהם ובזקניהם נוהרת לארץ. אנשי התלמוד הבבלי נחתו ארצה על כנפי נשרים "מבצע עזרא ונחמיה". נס גדול היה פה. עירק מתירה לנתיניה היהודים להגר.
תחילת שנות החמישים – ארץ קטנה, שוממה, הוטל עליה לפתע לקלוט עלייה. מעל ומעבר ליכולת הפיסית והכלכלית. כיצד? מעברות, מעברות, דיור זמני.
כך נולדו שני טיפוסי מעברות:
מעברות השוכנות ליד ערים, מועצות מקומיות ומושבים, שהיו נתונות לחסותם וטיפולם.
מעברות עצמאיות בטיפול הסוכנות היהודית ומוסדות המדינה.
מעברת כפר נחמן (ליד רעננה) היתה אחת המעברות שהוקמו על ידי הסוכנות. לא היה קשר ממסדי, מנהלי או טיפולי לרשות המקומית רעננה. רעננה התנגדה בחריפות להקמת מעברה בתחומה. הסוכנות היא שמינתה מנהלים, פקידים ועובדים אחרים במבצע ניהול המעברות. בית הספר מומן על ידי משרד החינוך, חלק מהמורים לא היו מורים מוסמכים. ראוי לציין שמועצת פועלי רעננה מלאה תפקיד חשוב במציאת עבודה, תרבות ועזרה הדדית עם בני המעברה. באותם ימים דובר על הצמדת מעברת כפר נחמן למועצה האזורית חוף השרון בשפיים. הדבר לא יצא אל הפועל בגלל קשיים פיזיים וגיאוגרפיים.
אוכלוסיית המעברה מנתה בין 2,000-1,500 נפש. רובם עולי עירק ומקצתם רומניה ומזרח אירופה. מאוחר יותר הצטרפו עולים מפרס ומעט מטריפולי (לוב).
בתחילה החיים היו קשים מנשוא: מחסור בעבודה, קצבת מזון מועטה, אוהלים ללא חשמל, ללא מים. מים שאבנו מבאר סמוכה במרחק כמה מאות מטרים. עשינו את הדרך מהמעברה לרעננה ברגל, מאוחר יותר הועמדה לרשות התושבים משאית (וזאת ביוזמת אחד התושבים). היו הבטחות שאנחנו מועברים לשיכון קבע, אבל החלום נגוז. החלו בהקמת צריפים שבדים (וזאת היתה חצי נחמה). הצריפים חוברו לחשמל ולרשת המים, אבל השירותים עדיין היו מחוץ למגורים. הצריף שימש כסלון, חדר שינה, מטבח ומחסן (אם היה מה לאחסן..).
שמונה שנים נמשך הסיוט של המעברה. ההבטחות לא קוימו, שיכונים לא הוקמו. מעברת כפר נחמן לא עברה תהליך חיסול מעברות כמקובל. החיסול היה הדרגתי ואישי. אנשים קמו ועזבו בכוחות עצמם לרמת גן, לשכונת התקווה ולמקומות אחרים. אנחנו קנינו דירה קטנה במושבה. ובזאת, אנחנו "המהגרים", פטרנו את הסוכנות מהחובה לשיכון.
כתבה: לטיפה שמיע
הדפיסה: ניצה חזקיהו