מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
הגענו לארץ מעירק מסיבות ציוניות.
שני ההורים היו מרוצים מאוד במעברה ומחיי החברה.
גרנו בבדונים – צריפים שציפו אותם בבד של אוהל.
גרנו במעברה שנתיים בין השנים 951-1953, ומשם עברנו ליוקנעם למגורי קבע.
הייתי במעברה בגן . הגננת הגיעה מקיבוץ מגידו.
הגענו ארבעה – אבא, אמא, אני ושאול ז"ל אחי. ב- 1951, בארץ, נולדה אחות נוספת.
שפת הדיבור במשפחה – כורדית.
אבא עבד בייעור (עבודה מזדמנת בקק"ל) ואחר כך עבודה קבועה במפעל. אמא לא עבדה מחוץ לבית.
בבדון היתה רצפה יצוקה מבטון, שירותים היו ציבוריים מחוץ לבדון, מים היו בברזיות משותפות וחשמל לא היה כלל.
היתה במעברה מכולת – קנינו בתלושים (תקופת הצנע), היו בית ספר וגן ילדים. נפט קנינו מעגלה שעברה במעברה וקרח לא היה בכלל.
קופת חולים וטיפת חלב היו באחד הצריפים. גם בית כנסת היה בצריף – כל השאר לא היה!
בשעות הפנאי טיילנו לנחל סמוך, ניגנו, שרו ואכלו יחדיו. הילדים שיחקו ברחובות. לא זוכר מגרש. שיחקנו כדורגל (עשוי מסמרטוטים. לא היה כדור), וגם קלאס.
עם השכנים שעברו ליוקנעם נשמר הקשר גם אחרי עזיבת המעברה.
נקודות חשובות לציון: האווירה במעברה היתה מעניינת, תמיד היינו בחוץ כי בבדון לא היה מקום. כולם שיחקו יחדיו, היינו שמחים וחיינו באווירה טובה. היתה ילדות מאושרת.
ערכים של הסתפקות במועט – לכולם היה מעט וכולם חלקו מה שיש ולא קינאו באחר.
היתה לי גזזת והעבירו אותי לירושלים לאשפוז של שלושה – ארבעה חודשים. זכורה לי התחושה של הריחוק מהמשפחה והחזרה למעברה.
שם המראיינת: מיה וישניה שלום
תאריך הריאיון: 12.1.2019
עריכה והבאה לדפוס: ניצה חזקיהו