מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
תקופת המעברות – שנים 1948 – 1963
- (*) ארץ המוצא – עיראק
גרנו בחילה – עיר קטנה שנמצאת ליד בבל – 10 ק"מ מבבל בעיראק
- (*) סיבת העליה ארצה -אנחנו חונכנו מילדות שירושלים היא שלנו, אהבת ארץ ישראל וירושלים מטעמי ציונות.
הייתי בתנועת הנוער הציוני – שלמה הלל. הייתי במחתרת. נתנו לנו נשק, המדריך היה לוקח אותנו להתאמן מחוץ לעיר שבה גרנו כדי להתאמן.
לפני קום המדינה החיים היו טובים. יחסי שכנות טובים עם הערבים.
העיראקים הם היהודים האורגינליים האותנטיים – מה שמאפיין אותנו הוא האף הגדול, לגויים לא היה אף גדול, קיבלתי רושם שליהודים יש אף גדול – הכינוי ששמעתי בעיראק " אף של אברהם אבינו " – לא יודע להסביר
- ארגון העלייה: הגיעו שליחים של הסוכנות היהודית.
- (*) שנת העלייה- 2.1951
- (*) גילך בעת העליה ארצה – 17
- (*) אופן העליה: הגענו במטוס הראשון שנחת בלוד, כשירדנו מהמטוס נישקנו את אדמת ארץ ישראל ובכינו מהתרגשות. שם ריססו אותנו ב די די טי. בשבילי זו היתה טראומה .
- (*) המעברה בה התגוררו – משדה התעופה לוד העלו אותנו על משאית ולקחו אותנו למעברה – " שער העלייה ".
שנת 1951 – פברואר, חורף, ירד גשם מבול. כשהגענו למעברה היה חושך, נתנו לנו 3 שמיכות ואוהל להקים .
לא ידענו איך מקימים אוהל. תקענו את היתדות והם נפלו. לא היה לנו מושג, השכנים יהודים בני רחמנים עזרו לנו . ישנו עם הבגדים שלנו. פברואר ירד מבול. בלילה האוהל עף מהרוח והגשם החזק. נרטבנו עד לשד עצמותינו. היה קשה מאוד . בבוקר נתנו לנו חיסונים , חילקו תה וחצי ביצה, חתיכת לחם וקובייה של מרגרינה. הכי גרוע היה דג מלוח. שטפנו אותו, היה מאוד קשה להתרגל לחיים האלה.
בשער העלייה היינו 10 ימים.
- (*) מעברה בכפר סבא 1951- 1953 גם שם נתנו לנו להקים לבד אוהל. קיבלנו מיטות ברזל וישנו על מזרונים שדקרו את הגוף ( המזרן היה במילוי של צמח דוקרני חילף. סבלנו מעקיצות הקטמל , קיבלנו שמיכות מכותנה, קטנות כמו מגבות. ישנו בבגדים שלנו שיהיה לנו חם . התגוררנו 6 נפשות.
במעברה אבא שלי עסק ברוכלות, משהו קטן. היה מכין פול ומוכר .
השירותים היו בבור ספיגה , עמדנו בתור לשירותים , התקלחנו באוהל וחיממנו את המים .
- (*) לאיזה שיכון קבע עברת: במעברת כפר סבא ביקשנו לעבור לנתניה. שמענו שטוב שם., העבירו אותנו לשיכון ותיקים בנתניה. שכונה במזרח נתניה. צריפי עץ והכל מסביב חולות ועשבי החילף. אנחנו גרנו בצריף קטן , השכנים שלנו היו הודים , טריפוליטאים , עיראקים. לא זוכר שהיו שם אשכנזים.
גרנו בצריף דו משפחתי קטן . 6 נפשות – אבא – אברהם אלמן , אימי נפטרה בעיראק בגיל 47 , אחי – גרצ'י גרשון , אחותי נעימה אחותי דלאל – דליה ואחותי הקטנה – חביבה – אביבה . 2 חדרים קטנים , ישנו על מיטות ברזל. היה מטבחון קטן ושירותים .
אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד כאח במרפאה שנפתחה בצריפים. לא צריך להגיד מה זה היה בשביל האנשים. הייתי כמו רופא בשבילם וכולם הכירו אותי.
אחיותיי הצעירות הלכו לתנועת הנוער ועברו לקיבוץ לוחמי הגטאות. היה להם מאוד קשה שם . היו שם שנה ועזבו .
אבא שלי פתח דוכן ירקות בשיכון ותיקים בנתניה. היה נוסע בעגלה להביא סחורה מהשוק בנתניה ומוכר.
עדויות נוספות
- (*) צלם תמונה של המרואיין
- (*) בקש מהמרואיין לומר משפט מייצג – והקלט אותו בעזרת האפליקציה
- (*)(*) החיים בחו"ל לפני העליה לארץ – לפני 1948 החיים היו טובים. יחסי שכנות טובים עם הערבים. לאחר קום המדינה סבלנו רבות
- (*) תשתיות ציבוריות במעברה – פרט מזכרונך – לא היתה מגיעה למעברה תחבורה. הלכנו ברגל עד לכפר סבא
- (*) מוסדות חינוך במעברה: לא זוכר שהיו מוסדות חינוך במעברה,(*) מוסדות בריאות במעברה: זוכר שקיבלנו חיסונים .
- זיכרונות מהמעברה – סיכום (סיפורו של המרואיין – כתוב או צילום)(*) זוכר מהמעברה את התור לקבל תלושים , לפעמים אנשים היו הולכים מכות בתור לקחת מים .
היו מכריזים שמחלקים שוקולד, החלפנו את השוקולד בתה ולחם.
- פעילות פנאי במעברה – הגברים היו משחקים שש בש , אנחנו הנערים שיחקנו כדורגל מכדור שהכנו מסמרטוטים.
(*) הפרנסה בתקופת המעברה- המעברה היתה גדולה , ללשכת עבודה הלכנו ברגל , מי שהיה מקורב לשלטון קבל עבודה במכולת, אפיית פיתות , במעברה היו גם משפחות אשכנזיות אבל הם עזבו ראשונים. פתאום באו ולקחו אותם. הרגשנו שהיתה פרוטקציה.
אחי גרשון ואני קיבלנו עבודה בפרדס. אני עבדתי בפרדס של רבינוביץ ואחי בפרדס של פוגל.
אחותי נעימה קיבלה עבודה במפעל ריבות בפתח תקוה .
כל הדרך לעבודה בפרדס הלכנו ברגל עם נעליים חדשות., לא ידעתי להעמיד סולם. אכלנו תפוזים בשפע. עבדנו עד שעות הערב. הגענו חזרה למעברה בחושך. אבא חיכה לנו בפתח האוהל בדאגה וכשראה שהגענו מלוכלכים בבוץ החל לבכות מצער ואמר "בשביל זה למדתם ? בשביל זה הגענו לארץ ? ".
- (*) ציין 3 נקודות חשובות מתקופת המעברה:
קיבלנו חינוך טוב בעיראק " כל ישראל חברים " וכשהיגענו לארץ ראינו וחווינו את הפרוטקציה שפגעה בנו מאוד.
2. חונכנו על "ואהבת לרעך כמוך" ונתקלנו במציאות קשה .
3. היה לנו מאוד קשה בארץ. חשנו השפלה שבאין ברירה