מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
אבא עבר כברזלן במחסן סיב עד הפנסיה. אמא עסקה בבישול. אמא היתה עם תודעה ציונית גבוהה. ההורים הגיעו עם שלושה ילדים והתווספו עוד חמישה. במעברה היתה קהילה גדולה ומשפחה. רוב יוצאי ענא (נהדרעא) גרו במעברה זו. היו בתי כנסת לעיראקים, למצרים וללבנונים, וגם בית כנסת למרוקאים. ההורים גרו במעברה עשר שנים. המעברה התקיימה גם יותר מאוחר. הייתי במעברה בגן ילדים, בכיתה א' כבר לא הייתי במעברה. גרנו באוהל ובצריף עץ. סבתא ח'זנה היתה באה לגור איתנו לעיתים. היא עברה בין הבנים. שפת הדיבור היתה ערבית עיראקית. אני זוכר שכנים רומנים – משפחת מנדל. לדוד שלי היתה חנות ירקות. שעות הפנאי של ההורים עברו בשתיית תה, סיפרו סיפורים על עירק והחיים בישראל. אמא ידעה לספר, לעיתים הסיפור היה במקטעים (פרקים) ונמשך 3-4 שבועות. אמא היתה גם זמרת והפכה למקוננת באבל של המשפחה. בשעות הפנאי היו יושבים בבתי קפה ושחקו שש בש (טאולה). רכב ירוק חילק קרח, ונפט קנינו בעגלה עם סוס. לא היו מוסדות בריאות.
במעברה אבא עבד בסולל בונה ואמא עבדה בניקיון בשלב שאחרי שהילדים בגרו.
בצריף היתה רצפת בטון, שירותים פתיליות ועששיות. המעברה היתה ארוכה והלכנו הרבה ברגל. גם המרחק לכביש הראשי היה די גדול.
כשהייתי בן 7 או 8 עברנו לשיכון בקרית נחום, שם אמא התחילה לעבוד.
אני יודע שהחיים היו קשים. אני אישית לא חוויתי קושי, נשארה נוסטלגיה. חלק מהחוויות שלנו ושל אחרים נכתבו בכתב יד ברומן. ההורים והדודים היו דמויות משמעותיות בחיי. זכור לי סיפור עצוב – באחד הצריפים נפלה הפתילייה והילד שהיה בצריף נשרף למוות. היו הפגנות על תנאי המגורים. היו מאבקים על המעבר לשיכון קבע. זוכר גם אלימות ביום בחירות במעברה והגיעה משטרה.
אני תושב תל אביב, פרופסור לפילוסופיה
מראיין: בני אשר
תאריך הריאיון: 20.12.2018
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו