מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
האחים שלי היו ציוניים ורצו לעלות לישראל. אבא היה פחות נלהב – היינו מסודרים עם בית בן שלוש קומות. האחים הפעילים שכנעו את אבא לשלוח את האחיות שלי לדודה שגרה בבצרה. אז הודיעו לאבא שהדודה עם האחיות בישראל (עלו דרך פרס).
לפני שעלינו אבא היה חלפן כספים, במעמד כלכלי טוב. חוויית החיים במעברה היתה גרועה. היה בית גדול ומתחתיו מרתף עם ארבעה חדרים. אבא קנה מצרכים בשוק, לא אחסנו אוכל – כאשר גמרו לאכול היו באים העניים לסעוד. כל בוקר היתה אישה שהביאה חלב. הבן שלה ניסה לשפוך על עצמו נפט וזו נשארה טראומה עד היום.
עלינו בטיסה, הגענו לשער עלייה (לשלושה חודשים) ושיכנו אותנו במבנה בריטי עם גג עגול. הגענו שבעה ילדים + זוג הורים. אבא הצליח להבריח לארץ כסף במזוודות.
מחיים פעילים בעירק, אבא הגיע לפה והרגיש זקן. מאיש אמיד בעירק הפך לנזקק לכספי ילדיו. אח אחד היה שוטר ואח אחר עבד במשרדי סולל בונה. שלוש אחיות עבדו בבני ברק במפעלי טקסטיל.
אמא היתה עסוקה כל הזמן. נפטרה בגיל 88 ועד יומה האחרון לא התלוננה. זוכר מהמעברה את השכן סלאח שהרבני שבנו יוסף נהרג במבצע קדש.
לשער העלייה הגיעה משאית, עלו שלוש משפחות ונסעו למקום שכוח אל, ליד הואדי. ירדו בשדה קוצים ואמרו להם שעוד מעט תגיע משאית עם אוהלים. כל משפחה קיבלה שני אוהלים. שירותים היו בבור ספיגה, בנו ברזיה אבל לא היו מים. אז היתה מיכלית כיבוי אש וממנה קיבלו מים. בשנת 1958 התחתנו האחים הגדולים – 2 אחים ושלוש אחיות. נשארנו 3 קטינים עם ההורים. גם אחרי החיים במעברה אמא המשיכה לעזור לילידים שלה. אמא היתה פעילה עד יומה האחרון. היא אירחה בשבתות במשמרות את הילדים.
במרחק 500 מטרים הקימו צריפים – 3 כיתות – ואז ירד גשם, האוהלים התמוטטו. הצריף התמלא בלילה במיטות וביום היו עורמים את המיטות ובאמצע היה שולחן.
הגיעו נציגי צבא ולקחו אותי ואת אחי, אדי, לבסיס ביפו (הייתי בסוף כיתה א'). הביאו אותנו למשפחה ייקית (יוצאי גרמניה). האישה היתה קשה. המשפחה שלנו לא ידעה מה קורה איתנו, חיפשו אותנו. אחי השוטר גם עזר בחיפוש. אני משוכנע שהמשפחה רצתה לאמץ אותנו אבל אני התמרדתי ועשיתי "הכול הפוך". יום אחד האישה שמה אותנו על אוטובוס ואמרה לנהג "תוריד אותם במעברת עמישב פתח תקווה". כך הגענו למעברה וזיהינו את בית הקפה.
למדתי עד כיתה ח' בבית ספר יסודי במעברה.
פעילות פנאי במעברה – היה בית קולנוע.
בשנת 1955 (לפני מלחמת קדש) עברנו תשע נפשות לארבעה חדרים לשיכון קבע בדמי מפתח, חצי מהדירה היתה מושכרת לעובדי בית.
שלוש נקודות חשובות לציון:
כילדים חיינו בחבורה, כל הזמן ביחד.
קיבלתי במעברה דברים שיישמתי בחיים – אהבת החיים, אהבת המולדת.
לא שוכח שהיתה אפליה – כל אשכנזי לא נראה במעברה אחרי חצי שנה! האפליה נמשכת עד היום (מלבד בצבא).
*****************
כיום אני גר בפתח תקוה, אלמן. יש לי חמישה ילדים ושמונה נכדים. הייתי מכונאי מטוסים בתעשייה האווירית וכיום אני גמלאי. אני חובב בולאות, צילום, ספורט (בריכה והליכה). אחד מהבנים (אלי) רופא במיניסוטה, בן אחר לוחם אש, גר בעומר. אחת מהבנות עקרת בית, שנייה – עובדת בא.ל.מ והשלישית (איילת) היא בעלת שני תארים, מקימה אתרים באינטרנט.
שם המראיין: בני אשר
ערכה והביאה לדפוס: ניצה חזקיהו