מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
אבא היה בן 51 כשעלינו לארץ. התנאים וקשיי הפרנסה היו לו קשים. גם לאמא היה קשה מאוד. היינו במעברה בין השנים 1952- 1953. היינו חמש נפשות. ההורים והאחים נשארו במעברה עד 1958. אחרי תקופת המעברה עברנו לשיכון בקריית שמונה (דירת שני חדרים), ושם נולד אח נוסף. אבא היה במצרים מנהל חשבונות וגם בארץ עבד שמנהל חשבונות בבנק. אבא למד את השפה העברית באולפן.
בהתחלה דיברנו יותר צרפתית ואח"כ בעברית.
בבדון היה חול ועפר, ואילו בצריף היו מרצפות בטון. ברז מים היה בחוץ, וכן מקלחות ציבוריות. בימי שישי היו מים חמים! היו מיטות שקיבלנו וכן שמיכות. היתה מכולת (של גוטמן), וקנינו בתלושים. קרח ונפט חולקו באמצעות עגלות עם חמורים ופירות וירקות הגיעו משפרעם (גם כן בעגלות).
במעברה למדתי בבית ספר יסודי, 3-4 כיתות. אני הייתי במעברה עד שנת 1955 ואז עברתי לתיכון בחפציבה. סיימתי בי"ס יסודי מוקדם כי קפצתי כיתה. זוכר את המורה פרידה מכיתה ג' ואת המורה יהודה – להתעמלות. אהבתי ללמוד חשבון, מולדת והתעמלות.
הגיע שליח מקיבוץ חפציבה וחיפשו בני נוער שיעברו לכיתת חוץ בקיבוץ. אני הצטרפתי לעוד 5 נערים.
בשעות הפנאי הילדים בנו עגלות עם ארגזים, שיחקנו גולות, אספנו מקלות ארטיקים, עטיפות מסטיק, "קלפים", סיגריות, הלכנו לים. בשעות הפנאי ההורים נפגשו עם חברים מחוץ לאוהל. הוציאו שולחן וכסאות ודיברו. בקריית מוצקין ובקריית שמונה היו בתי קולנוע. היתה במעברה קופת חולים כללית.
בקריית שמואל היו הרבה מעולי מצרים (לאבא היתה באותה מעברה חצי אחות שעברה יותר מאוחר לקריית חיים). הקשרים עם השכנים לא נמשכו אחרי תקופת המעברה. הייתי בתנועה מאוחדת בקריית שמואל.
נקודות חשובות לציון:
זוכר את הפרידה מקריית שמואל והמעבר לקריית שמונה.
חיינו עם הרבה חול, חיינו בשדה.
אני רואה את החיים במעברה בפרופורציה של כל החיים. נוסטלגיה (לא במובן של לחזור לשם). אין צלקות או חוויות מיוחדות.
כיום : נשוי + שלושה ילדים, תושב ירושלים
המראיין: בני אשר
ערכה והביאה לדפוס: ניצה חזקיהו