מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
לפני העלייה:
בעירק היתה לאבא מסעדה. כל הזמן היה אוכל בבית. באירביל היתה בושה להגיד "אין לי". כולם ידעו למי יש ולמי אין בלי שיגידו. באירביל בנות לא למדו ואני לא יצאתי מהבית. אם הייתי הולכת ללמוד זה היה עם גויים. הלבוש שלנו היה כמו איראנים. שלושה חודשים אחרי שהתחתנתי בעלי הלך לצבא סדיר ואני כבר בהיריון. "שיחקו" עם הגיל של בעלי (שינו את הגיל). בעלי היה מהעיר "עקרה". הבעל היה בצבא ואף אחד לא שאל אותי איך אני מסתדרת, איך אניחיה. אכלתי אצל גיסתי ואמה. בעלי נתן לי כסף לסיגריות וזהו. לא קיבלתי כסף אחר. מלשכת הסעד קיבלתי בגדים. היו הרבה נשים שחיו כמוני. כשהגעתי לחודש השמיני להריון התחילו לתת לי קצת כסף. אחרי הלידה שיחררו את בעלי מהשירות בצבא. קיבלתי אוכל לכל השבוע והיה קושי לאכסן ולשמור אותו. לא היו לי בגדים איכותיים. הייתי צריכה להסתדר עם מה שיש. היום יש לכל הילדים בגדים חדשים.
העלייה וחיי המעברה:
עלינו לארץ במטוס, והיינו חודש ימים בשער עלייה.
לאבא לא היה טוב במעברה. תחילה עבד בסלילת כבישים. לאחר מכן עבד בתפן, דיקטים ופורמאיקה – עבודה קבועה. אמא קיבלה את המצב, שמחו שיש מדינה. הגענו למעברה זוג הורים עם שבעה ילדים. שני ילדים נולדו אח"כ וילד אחד נפטר. אמא טיפלה במשפחה. במעברת טבריה גרנו באוהל ובצריף עץ במשך ארבע שנים. בשיטפון של שנת 1951 הכול זרם למטה. כאשר היה חם, בקיץ ישנו מחוץ לאוהל או לצריף. היתה במעברה שמחה, קירבה ואחדות!
למדתי בבי"ס ארליך ובאליאנס.
תשתיות – מקלחות ושירותים היו ציבוריים, מעבר לכביש. האוטובוס היה בינעירוני, לא היה אוטובוס פנימי, לא היה שוק (היה רק בעיר), היו חנויות קטנות, קנו דברים באמצעות תלושים. אישה בהיריון קיבלה תוספת תלושים, ולעיתים היה שוק שחור – מכרה אותם וקיבלה ארבעה עופות. בהתחלה קנינו נפט בנקודות החלוקה, יותר מאוחר עבר עגלון עם עגלה, קרח הגיע באוטו.
שכנים – חביב אליהו (שייצ'י, הכין תה) הוא היה נכה וקיבל רישיון, משפחת שאולי, משפחת בנימין. כשהגענו למעברה היו תימנים שיום אחד נעלמו.
שעות פנאי – הגברים הלכו לבית תה (צ'אי חנה), הגברים שיחקו קלפים, לא הלכו לים, הלכו אחד לשני ושוחחו. עד עכשיו יש לנו קשר עם השכנים מהמעברה כיוון שעברנו יחד לשיכון קבע. היו שיחות עם אנשי הקיבוץ שהגיעו למעברה, הם ארגנו לנו טיולים. שיחקנו קלאס וקפיצה בחבל, אבל רוב הנערים יצאו לעבוד. במוצ"ש הלכנו לקולנוע (שלא היה במעברה).
בריאות – היו צריפוני עץ לקופת חולים וטיפת חלב. אני לא נזקקתי לרופא.
עזרא "טלג'ה" – התנהג כמו מושל, פאידל גבאי (עקרבי) היה פקיד בעמידר.
3 נקודות חשובות לציון:
השמחה היתה חשובה, רקדנו כל מוצ"ש אצל רבי עקיבא.
האחדות היתה חשובה – עשינו לחם יחד (גם למי שלא היה קמח) לכולם.
לא היה הרבה אוכל, אבל לא היינו רעבים, מכינים ממה שיש, אוכלים את מה שהכינו.
מהמעברה עברנו לשיכון ג' בטבריה.
כיום אני גרה בטבריה, אלמנה, 9 ילדים, 23 נכדים ו- 16 נינים.
ילידת 1936, התחתנה בגיל 14, ילדה בגיל 15
המראיין: בני אשר
תאריך הריאיון: 11.2.2019
ערכה והביאה לדפוס: ניצה חזקיהו