מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
בעירק אבא היה מזכיר רפואי, וסבא היה מורה לשפות באליאנס. אני לא זוכר את החיים בחו"ל, הייתי צעיר. זוכר רק שהייתי מיודד עם ילד ערבי. אחרי העלייה לארץ הייתי בטוח שגם הוא יעלה וחיכיתי לו זמן רב…
זוכר שאבא חווה את המעברה באופן קשה מאוד. במעברה אבא נשלח לעבודות דחק. נפטר מדום לב. שנה לפני מותו נשלח לעבוד במס הכנסה ברחובות, אבל לא התאושש מהמשבר שחווה בעלייתו למעברה. גם אמא חוותה זאת קשה מאוד. לא עבדה לאחר מות האב, נשארה עם ארבעה ילדים ללא פרנסה. האחות הגדולה שהיתה בת 17 הפסיקה את לימודיה ויצאה לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. לפני מות אבא היינו שמונה נפשות (הורים + ילדים, סבתא ודודה. דיברנו בערבית.
הייתי בבית ספר "תלמים" בקריית אונו ובתיכון אזורי ברחובות. זוכר את המורה מיקה מכיתות א'-ב', רגינה – כיתה ג', שלום עזני וכדורי – כיתות ו'-ז'. אהבתי ללמוד תנ"ך היסטוריה והתעמלות. בכיתה ו' זכיתי במקום שלישי בחידון התנ"ך הבית ספרי. בבי"ס היו ארוחות לילדים שמשפחתם יכלה לשלם. אלה היו גונבים פרוסות לחם למען הילדים שלא יכלו לשלם. עם הכניסה לבי"ס ברחובות (אחרי שעזבו את המעברה) התעוררו כעסים כלפי האפליה העדתית.
תשתיות: בצריף היתה רצפת בטון, לא היו מים זורמים, היו שירותים משותפים במבנים נפרדים. לא היה חשמל, אלא עששיות נפט.
אוטובוס הגיע למעברה, היה שוק ובית קפה בהם שיחקו הגברים שלא עבדו בקלפים ושש בש. היה בי"ס יסודי. בעלי מלאכה – חייט, סנדלר, רצען, שוחט, מכולת חנות דגים ובתי כנסת (לכל עדה). קופת חולים היתה בצריף שבדי.
שעות הפנאי למבוגרים – משחקי שש-בש, קלפים, פגישות ותפילות בבתי הכנסת.
שעות פנאי לילדים – משחק כדורגל, תנועת נוער – הנוער העובד ומאוחר יותר קבוצת בית"ר.
שלוש נקודות חשובות לציון:
זוכר ילדות מאושרת, רוצה לחזור אליה. עם אחד החברים מהמעברה אני בקשר עד היום. לא היה על הילדים את עול ההורים. היתה חברות ואחווה.
מהמעברה עברנו לזרנוגה (קריית משה).
כיום אני תושב קריית אונו. בעל השכלה אקדמית, עבדתי כיועץ מס.
מראיינת: מיכל לניר
הדפיסה וערכה: ניצה חזקיהו