מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
בחו"ל: עד הפוגרום היו לנו חיים טובים ולאחריו פרעות ועימותים. משפחתי היתה משפחה של צורפים ולא היה חסר בבית כלום. עלינו לארץ משפע לעוני. כל הרכוש נשאר בעירק. מבניין גדול וענק לאוהל דולף מים, 10 מ"ר.
החיים במעברה: כשהגענו למעברה אמא היתה המומה מהאוהל שעמדנו לגור בו.
גרנו באוהל ואחר כך בפחון. היינו תשע נפשות. היתה צפיפות, ללא פרטיות. לא היו משחקים. היו ימי צנע (שר האוצר דב יוסף), קניית מצרכים בתלושים. חיכינו כל היום שתגיע עלייה וחוזר חלילה.
גרנו במעברה בשנים 1950-1953.
הפרנסה היתה מעבודות דחק מזדמנת, ייעור ואחר כך בנייה של שיכונים
תשתיות במגורים: ברזיות ושירותים היו מחוץ למגורים, נזהרו לא לשלוח ילדים צעירים לבד לשירותים, שלא יפלו פנימה, זה קרה לילדה אחת…
תשתיות ציבוריות: היה בית קפה של נג'י בגם, בית ספר היה במושבה ומחוץ למעברה היה שוחט תימני. קרח חלקו בעגלה רתומה לחמור, עם פעמון. מוסדות בריאות היו במושבה. במעברה היה אוהל ששימש בית כנסת.
למדתי במעברה בבית ספר יסודי ובית ספר מקצועי. מורים שאני זוכר – שלמה פוגל, הורוביץ, מנדל. השיעור המועדף עליי היה תנ"ך. לעיתים הלכנו לבית ספר במרחק קילומטר, בבוץ ובשלוליות, ללא בגדים מתאימים, ולעיתים יחפים.
היו לנו שכנים מכל הגלויות – רומנים, תימנים. הקשר עם חלק מהשכנים נמשך עד היום. זוכר דמויות כמו: אבא, קובני, ישראל דסקלו, אליהו (חובש מעירק).
שעות פנאי – יושבים בחוץ עם כוס תה ומדברים. במרחק מהמעברה הילדים שיחקו כדורגל עם כדור עשוי מסמרטוטים.
תושבי המושבה התייחסו אלינו בזלזול גמור, אפילו לא נתנו לנו לשתות מים. בשנת 1951 ירד שלג, ולא היו לנו מספיק בגדים חמים.
לאחר שעברנו לשיכון היו לנו מים זורמים, חשמל, היו מכולת ומועדון, קופת חולים ובתי ספר.
נקודות חשובות לציון:
החיים במעברה היו קשים, אבל התרגלנו לתנאים וחיינו עם מעט אוכל. החיים שם חישלו אותנו.
כיום חושב על המעברה כהשפלה והחמצה.
כיום אני תושב יוקנעם, פנסיונר, נשוי
המראיין: יעקב מורד (דצמבר 2018)
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו