מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
החיים בחו"ל
בעיר סקס בפרס, גרו 200 משפחות יהודיות. בעיר שלנו הרגו יהודי אחרי ויכוח כספי. הרוצח לא קיבל עונש. למדנו שם בבי"ס של המדינה בשפה הפרסית. בבי"ס לא היו בעיות ליהודים, היינו כמו כולם. לקראת העלייה השארנו הכול בפרס – 3 חנויות, ברגע שהבינו שהם רוצים למכור אותן, לא קנו מהם. חיכינו 6 חודשים בטהרן, עד העלייה. לא מנעו מאיתנו מלעלות לארץ. לאבא היתה בחו"ל חנות בגדים וחנות נעליים. בת דודה שלי התאסלמה ונשארה בפרס.
יעקב יצחקיאן היה פעיל עלייה, עזר להירשם לעלייה לארץ. היה ליצחקיאן קשר עם איש מישראל בשם יוני, הוא ידע פרסית ולימד את הפעילים עברית.
העלייה והמעברה
הגענו לשער עלייה, היינו 10 נפשות. אמא חוותה את המעברה בצורה קשה, היתה בדיכאון כבר בשער עלייה כי היינו שם 6 חודשים. אבא הגיע לארץ בן 65 והלך למכור במחנה ו'. אבא היה מלאך – מעולם לא הרים קול. אבא ישב במוצ"ש על המיטה וסיפר לילדיו ולחברים סיפורים מעברו. הבנות עבדו ואמא שהבריאה יצאה גם היא לעבוד בחקלאות. כל יום אבא הלך למחנה ב' לבית הכנסת. הוא לא ישב בבתי קפה. היתה פרנסה בבית, לא היה רעב. ביגוד הגיע מחו"ל. הרבה מהמעברה עבדו בצור משה שהוא מושב של פולנים ובולגרים, התייחסו אלינו יפה.
רצינו להגיע לירושלים למשפחה שהיתה שם, אבל הגענו לשבות עם בלית ברירה. יום אחד האוהל עף והשכנים עזרו. הגענו למחנה א' – לאוהל. מול האוהל היו ביתנים שם שיכנו את הפולנים. האחיות הגדולות שלי והאח עזרו למשפחה. אני בת לפני אחרונה בסדר האחים, ולכן גם עבדתי וגם למדתי. במעברה למדתי בבי"ס יסודי. למדתי אחה"צ כי בבוקר עבדתי. אחי לימד עברית.
האוהל היה צפוף – כל ערב פיזרנו מיטות, ובבוקר קיפלנו אותן. מקלחת ציבורית היתה באוהל. כשנכנסנו למבנה אמא עשתה פינה למקלחת פרטית.
היו לנו שכנים טריפוליטאים , נחמדים, ביתם באה פעמים רבות לאכול איתנו ודיברנו אתה בעברית. אחת המורות שלי היתה שושנה ארבלי אלמוזלינו – מאוחר יותר היתה חברת כנסת. הזיווגים היו בתוך המשפחה. בשעות הפנאי שיחקו קלפים, שיחקו בתופסת וקפיצות בחבל. במחנה ב' היה קולנוע והלכנו לשם במוצאי שבת. היה לנו כסף לקולנוע כי בני המשפחה עבדו.
בכפר יונה הגיעה מדריכה של הנוער העובד וכולם הלכו עם חולצה כחולה – פעם בשבוע נפגשנו איתה והיה כיף. זכור לי שלקחו אותנו לקיבוץ גבעת חיים. בחג שבועות עשינו טנא, היה טרקטור, כבשים, חבילות קש. כשהתבגרתי כל מוצ"ש יצאתי עם חברות לנתניה. לבשנו אותם בגדים באותם צבעים.
3 נקודות חשובות לציון:
להיות צנועים, לא להתפרע, לא להיות אנוכיים, לעזור לזולת. אחווה ושיתוף, שיתוף פעולה ועזרה למי שנזקק.
אנחנו משפחה מאוחדת – אוכלים וישנים יחד, הסתפקנו במועט.
לא היו חולים, היינו בריאים.
שמחנו בחלקנו, לא היינו זקוקים לאיש אפילו כשבעלי נפצע.
*****
כיום אני אלמנה, תושבת כפר יונה, גרה בבית שבניתי עם בעלי בשנת 1962. עסקתי כסייעת לגננת, 14 שנים התנדבתי בבית. עבדתי בניקיון בית אצל פולניה בשם יונה צוקרבקר (ותיקה) בנתניה, שהיתה מפקחת בגני ילדים. היא הביאה אותי לגן ילדים שהיא היתה המפקחת שלו . הלכתי ברגל מהמעברה לכביש הראשי כדי לנסוע לנתניה.
אני אמא לארבעה, סבתא ל-15 נכדים ותשעה נינים. כיום גימלאית, אוהבת לקרוא, לרקום ולהתפלל. בעלי היה אח בבית חולים, פעם נפצע בדריסה על ידי מכונית והיה שנה שלמה בהחלמה.
הילדים שלי: כרמלה– מורה, אהרון– עובד במפעל תריסים במושב תנובות, דפנה– עובדת בצהרונים ודורית עבדה בקרנות השוטרים.
המראיין: בני אשר
תאריך הריאיון: 5.2.2020
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו