מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
החיים בחו"ל
מניעי העלייה: ציונות – דודי עמנואל נחתומי עבד עם שלמה הלל.
בעירק אבא שימש כפקיד ממשלתי. הוא היה מנהל בתחנת רכבות מטען. אבא הביא אותי פעם לתחנה, זוכר בית גדול ממדים, בתוך חומה.
אמא הצליחה להעביר לארץ 100 לירות שטרלינג וזה עזר לנו בהצלחה.
העלייה והמעברה
במעברה אבא קיבל עבודה ביובל גד, בעבודה זו אבא למד לחתוך צינורות בריתוך. הוא הלך כל יום 4-5 ק"מ לעבודה. אמא (אחרי קורס בויצ"ו) עבדה קצת בתפירה.
אמא (כעת בת 92), היא בעלת אופי אופטימי, לא התלוננה, היתה אהובה על כולם. ההורים קיבלו את מה שהיה למדינה להציע ולא התלוננו.
הייתי בן .6 אני זוכר את התור לעלייה. אחרי שהגענו לשער עלייה, הגענו למעברה באשקלון (מג'דל) והיינו בה 4 שנים. זמן קצר היינו באוהלים ואז קיבלנו צריף. מהמעברה עברנו לשכון דרום באשקלון. כשהייתי בן 10 נשלחתי לקיבוץ "קדמה", ליד קרית גת. ההורים ראו בזה פתרון לקבל חינוך טוב. בקיבוץ קדמה חיו יוצאי צכוסלובקיה, אבל הוא התפרק על רקע חברתי. הדוד יהושע חבאזה עלה לארץ ישר לקיבוץ גבת (לא היה במעברה). במעברה הייתי בגן ובבי"ס יסודי. כיתה א' הייתי בבי"ס דתי (היחיד שהיה קיים).
הגענו למעברה זוג הורים עם סבתא (מצד אבא, סבא, בעלה, לא חזר מהמלחמה נגד רוסיה). היינו 3 ילדים – אני הבכור, אחותי ואחי. בארץ התווסף האח הצעיר, אחז, שנולד במעברה.
שכנים: אני זוכר את נונה (עיראקית), בנה היה מכונאי בחיל אוויר, סלמן (עירקי). סוזט בעלה וילדיה היו שכנים טובים שלנו במעברה והקשר אתם נמשך עד היום, גם בפרדס כ"ץ. אברהם (מעירק) שהגיע איתנו למעברה היה בעל צרכניה והוא הפך לסופר. היה לו בכך יתרון, כמו שכן אחר שהשיג אופניים.
שפת הדיבור בבית היתה ערבית, אבא למד עברית דרך העיתון ואמא למדה באולפן בויצ"ו.
תשתיות: בצריף היתה רצפת בטון, לא היתה מקלחת (לא זוכר מקלחות ציבוריות, התקלחו פעם בשבוע), לא היו מים (הביאו בדליים), הגג היה מפח מגולוון ושמענו כל טיפת גשם. בהתחלה לא היה חשמל, היו לנו מזרונים, שירותים ציבוריים היו בבור ספיגה. זוכר שוק בקצה המעברה. זוכר חלוקת קרח בעגלה שהגיעה ממרחק של 3-4 ק"מ מהמעברה.
זמן פנוי: הדוד שיחק קלפים, אבא לעולם לא שתה אלכוהול וגם לא שיחק קלפים. כילדים שיחקנו עם אופניים שהובלנו אותם עם חישוק, שיחקנו קצת כדורגל, מחבואים, אינדיאנים וקאובואים (מערבונים) באזור מגדל המים. לא היה במעברה מועדון.
לא זוכר מוסדות בריאות ומוסדות תרבות.
הקשיים שהיו במעברה היו רגילים – לעיתים היה קר מאוד, ולעיתים חם מאוד. כיום אני חושב על המעברה בצורה חיובית, לא נחשפתי לאפליה.
שלוש נקודות חשובות לציון:
אני ומשפחתי חווינו את המעברה כ"רע במיעוטו". הרע היה כתוצאה ממחסור של המדינה הצעירה.
מיזוג גלויות התחיל במעברה בצורה לא מודעת.
אישית אני חש כי המעברה חישלה אותי לחיים, להתמודדות עם קשיי החיים. לא היתה תחושת קיפוח, ההתחברות לעבוד לא היתה על בסיס עדתי.
זוכר את סבא שנפטר בגיל 103, היה איש מרשים.
הראיון התקיים ביום 15.8.2018
המראיין: בני אשר
ערכה והדפיסה: ניצה חזקיהו