מעברת עין כרם

ירושלים – עין כרם הוקמה ב-1949 לרגלי הר הרצל, על חורבות כפר נטוש. הפנו לשם עולים חדשים מתימן שבקשו לגור בירושלים, על כן קיבלה את הכינוי ואדי התימנים, או מעברת האסבסטונים. בוסתני הפרי ומרחבי הטבע גרמו לתושביו להתאהב במקום. הגיעו גם עולים מארצות אחרות. בשנת 1952 צורפה לירושלים.

עין כרם, הוא ואדי מלא בוסתנים, תושביו הפלאחים של כפר זה נטשו אותו במלחמת השחרור. ב -1949 עין כרם ניצבה מבודדת מכל מקום ישוב, מקום נידח שכוח אל.  במרץ 1949 הפנו לשם עולים חדשים מתימן שבקשו לגור בירושלים. בתחילה העולים סרבו לרדת, המקום נראה נטוש וזו לא ירושלים עליה חלמו. בכל זאת חלק נתרצו וירדו ועל כן נקרא אותו מקום, ואדי  התימנים, או מעברת האסבסטונים.  בוסתני הפרי ומרחבי הטבע גרמו לתושביו להתאהב במקום. הגיעו גם עולים מארצות אחרות כמו טורקיה, מרוקו, ניצולי שואה ואחרים. התושבים המשיכו בפיתוח הבוסתנים ועסקו בחקלאות זעירה. בשנת 1952 צורפה עין כרם לירושלים ובאופן הדרגתי הפכה לישוב קבע.

נערך לאחרונה על ידי  נדב לנקין 

זמן קצר לאחר התיישבותם של מתיישבי כפר עין כרם ועמק התימנים מתרחש אירוע קשה במקום. בעיתון מעריב מיום שני, 2 מאי, 1949 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "משפחה שלמה נפצעה מהתפוצצות" וכך נאמר בידיעה: "מהתפוצצות רימון בזמן סיקול כרם עין כרם נפצעה קשה משפחה שלמה. הדבר אירע הבוקר בשעה מוקדמת כאשר שלום בוטל סקל כרם ליד ביתו ולפתע התפוצץ רימון יד ופצע קשה את אשתו סעידה. בנו דוד בן ה-15 ובתו רחל בת 4".

מעיון בארכיוני עיתונים ישנים אנו למדים כי נוצרו לא פעם מתיחות חילוקי דעות וסכסוכים בין מתיישבי ההתיישבות התימנית בעין כרם לבין אנשי הסוכנות.

ב-1951 נערכות בחירות ל"מועצה המקומית כפר עין כרם". כ-750 איש ואשה מתושבי הכפר היו בעלי זכות בחירה, 5 רשימות התחרו ביניהן על 9 המקומות במועצה. הקלפי היחידי הועמד באולם המועצה, וההצבעה נמשכה משעות הבוקר ועד שעה 10 בלילה. כ-600 תושבי הכפר השתתפו בבחירות. בתום הבחירות נקבע כי 9 מקומות המועצה החדשה התחלקו כדלקמן ;חרות 55) 1 — קולות;(ההסתדרות 264) 4 קול; (הדתיים 123) 2 קולות (ספרדים 82) 1- קולות), – הפרוגרסיביים 59) 1 קול.( בהמשך הפך כפר עין כרם לשכונה בירושלים ונכלל בשטחה המוניציפלי של העיר.

בשנות ה-50 עבדו חלק מתושבי עמק התימנים, כמו רבים מתושבי האזור, ביעור מטעם קק"ל מה שנקרא אז "עבודות דחק". במטרה למצוא מענה למצב הכלכלי הקשה, עודדה הסוכנות את יושבי העמק להקים משקי עזר. לתושבים נמכרו לולים ופרגיות לגידול עופות לייצור ביצים ובשר אולם רעיון הלולים נגוז לאחר שבמהלך חורף 1950, שהיה חורף קשה מאוד מתו כל העופות מהקור. בהמשך במקום הלולים הוצע למתיישבי עמק התימנים לגדל עיזים לחלב. העיזים נמכרו לתושבים וחלק ניכר מהמשפחות גידלו עדר עזים בחצרותיהם, בדירי עזים נטושים ובחרבות עזובות.

קצת על אנשי הואדי כפי שמספרת אפרת גיאת: שלום (סאלם) בוטל עלה לארץ עם אשתו הרביעית שהייתה צעירה ממנו בכארבעים שנה וילדה את בן זקוניו כשהיה בן תשעים. סאלם בוטל זכה באריכות ימים ונפטר כך מספרים בגיל מאה וחמש.

יהודה גיאר עלה ארצה עם אשתו נדרה ושלושת ילדיהם, בתם הקטנה נחטפה לטענתם, מה שגרם לשברון לב לשניהם. חמישה ילדים נוספים ילדה נדרה בביתה שבעמק התימנים.

נדרה ויהודה גייאר עסקו בריקמה בתימן והעסיקו בביתם עוד ארבע נשים, כאן בארץ נדרה הפכה לרועת צאן וגבנית וגם עבדה במשק בית ואילו יהודה השתתף בעבודות היזומות של הקק"ל בנטיעת עצים במה שלימים יקרא יער ירושלים. סבתא בניה טביב הייתה מיילדת את נשות עמק התימנים בביתן ורוקחת תרופות ומעסה אברים תפוסים, היא נפטרה בגיל 101.

קרדיט: אלי אלון