מעברה:
ארץ מוצא:
שנת עליה:
סיבת עליה:
גיל עליה:
תאריך הראיון:
זכרונות מהמעברה:
לא זוכר את אבא מתלונן על החיים במעברה ואמא קיבלה את דברי אבא. בתוניסיה היה בעל מפעל נעליים.
בפרדסיה גרנו באוהל (אוהל הודי) ובמעברת נתניה בצריף עץ. משם עברנו לדיור קבע בשיכון דורה בנתניה. היינו הורים וארבעה ילדים, 2 היו בצבא, אחד בקיבוץ (על יד באר יעקב). השכנים במעברה היו מעורבים ממדינות שונות – תורכים, מרוקאים וגם שפות הדיבור היו רבות – ערבית, צרפתית איטלקית. נשארתי בקשר עם קלימו (צור) וציון חדד (תימני שגדלתי אתו גם בשכון דורה. במחנה המעבר היתה גם מכולת וירקן. קרח היה מגיע בעגלה עם סוס. שם היה לנו חדר גדול + מקלחון ומטבחון. באוטובוס אפשר היה לנסוע רק מן הכביש הראשי.
היו מים בברזיות בחוץ. היתה מרפאה, זוכר זריקות פנצילין שקיבלנו.
אבא היה סנדלר ואחי עבד בבניין. אני זוכר שהלכתי עם אבא לדוג.
במעברה הייתי בגן ילדים ובי"ס יסודי. זוכר את המורה שלאסר (צחי). ממחנה מעבר הלכו לבי"ס עד כיתה ב'. זה היה בי"ס של אגודת ישראל ובגלל ששמעו ששיחקנו כדורגל בשבת זרקו אותם מבי"ס. השיעורים המועדפים עלי היו היסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך.
הערות חשובות לציון:
לא הרגשתי מקופח. מה שהיה אכלנו, לא היינו מפונקים. היתה ילדות מאושרת.
הרגשתי טוב במסגרת. בגיל 11 התחלתי לשחק כדורגל.
ההורים לא התפתחו בארץ כמו שצריך. עצרו אותם.
על המשפחה:
ב- 14.7.48 האח הגדול שלי, רפאל בוכריס יזם מצעד עם דגלי ישראל וצרפת.
אבא הקים את סניף בית"ר.
הבריחו את האח ארצה, השתתף בקרב לטרון בפיקודו של אנצילביץ.
אבא אסף את כל המשפחה לקראת העלייה, הגיעו עם אוניית סוחר לצרפת. לסבא וסבתא לא נתנו לעלות. הגיעו באוניית "נגבה".
אבא לא רצה לגור ברכוש נטוש.
הגענו מעט לפני יום העצמאות הראשון, הייתי בחגיגות בתל אביב.
אבא ניסה להקים מפעל עד שהתמוטט ב-1953. אני חושב שהיה אשכנזי שהיה לו מפעל.
עבדתי במכניקה עדינה באורט נתניה. אחרי הצבא (גולני) התחתנתי בגיל 23 (גרנו בשכירות). ב-1983 עברתי לעבוד בתע"ש, הייתי עובד מצטיין (עובד ישראל) ואחר כך פתחתי חנות ליהלומים.
מראיין: בני אשר
תאריך ריאיון: 21.7.2019
הדפיסה וערכה: ניצה חזקיהו