מעברת תלפיות בירושלים (רוב התיאור לקוח לקוח מויקפדיה)

מעברת תלפיות הייתה מעברה בדרום ירושלים שהוקמה ביוני 1950. המעברה מוקמה ממערב לשכונת תלפיות, בסמיכות לרחובות  דרך חברון ודרך בית לחם, במקום בו שכן קודם לכן מחנה אל-עלמיין של כוחות המנדט הבריטי. המעברה נועדה לספק דיור לעולים מגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. העולים שהתגוררו במעברה הגיעו ממרוקו, פרס, רומניה ופולין, אך עיקרם באו מעיראק וכורדיסטן.[3]

נערך ע״י נדב לנקין 

בשנת 1953, מעברת תלפיות הייתה בגודל 500 דונם, ואכלסה בין שמונת אלפים לעשרת אלפים אנשים.[4] השיכונים במעברה היו צריפונים עשויים פח בד. המגורים במעברה היו בחלקם הקטן במבנים קשיחים שהותירו מאחוריהם החיילים הבריטים, ורובם באוהלים וצריפי פח (פחונים) ובד (בדונים). לא היו מים בצריפונים, אך היה ברז מרכזי שסיפק מים לכל המעברה. השירותים היו מבני פח שהוצבו על בורות.[10]

לכל משפחה הוקצה שטח אדמה קטן עם צריף או פחון.[6] היה אחוז אבטלה גבוה, ורוב שוק העבודה היה מורכב מגברים שבדרך כלל הועסקו בעבודות בנייה בשכר יומי של 2.10 לירות.[7] נשים שעבדו, לרוב עבדו כעוזרות בית והרוויחו מעט מאוד. כתוצאה מכך משפחה ממוצעת הייתה צריכה להתקיים מכ-25 לירות לחודש ודמי השכירות עבור צריף עלה 5 לירות לחודש.

עקב זאת, שרר עוני כבד במעברה. כתוצאה מכך, התקיים פשע רב כגון גנבות ושוק שחור של מכירת מצרכי מזון. נוסף על כך, ילדים רבים נאלצו למכור עיתונים ובוטנים בכניסה לירושלים וזקנים שלא היו מסוגלים לעבוד קיבצו נדבות.[8] שוכני המעברות היו לפעמים קיבלו תרומות אמריקאיות עקב מצבם הכלכלי הקשה.[9]
התלמידים למדו בבית שבתחילה השתייך לזרם העובדים, אך מאוחר יותר הפך לבית ספר ממלכתי. בית הספר הוקם באחד המבנים הריקים של מחנה אלנבי של הצבא הבריטי. הימצאות בכיתות לא נקבעה על ידי רמת השכלה אלא לפי גיל.

לקראת סוף שנות ה-50 קצב העלייה האט ובשל כך פסקה הקמת המעברות והמדינה יכלה להרשות לעצמה לבנות שיכונים קבועים. דיירי מעברת תלפיות הועברו לשיכונים באזור המעברה, בעיקר שכונת קטמונים והשיכונים ברחובות דרך חברון ודרך בית לחם. באזור שבו שכנה המעברה הוקם אזור התעשיה, המוסכים והמסחר של תלפיות.

תולדות השכונה

עם הקמת המדינה הפכה תלפיות לשכונה מרוחקת מדרום לירושלים וקירבתה לקו הגבול שחצה את ירושלים עד 1968 ,הפכו אותה לקו הגבול המזרחי של ירושלים הישראלית ורח' בית"ר גבל עם השטח המפורז בו שהו כוחות האו"ם. עד 1967 הייתה בנייה דלה בתחום השכונה, רק כ- 75 בתים נבנו אשר היוו פחות מ- %10 ממספרם בתכנית המקורית. במהלך שנות ה- 50 נבנו מצפון וממערב לשכונה שיכוני עולים – מעברת תלפיות, שנועדה לספק דיור זמני לגל העולים שהגיעו ארצה לאחר קום המדינה. כ- 8000 עולים התגוררו במעברה בתנאים קשים, מרביתם מצפון אפריקה. במעברת תלפיות דרום מערב )לאורך הקטע הדרומי של דרך חברון( נבנו שורות ארוכות של פחונים ואסבסטונים בני 15 מ"ר ובמרחק של כ- 5-4 מטרים זה מזה.

במעברת צפון תלפיות נבנו אסבסטונים דו משפחתיים בני 23 מ"ר. בשנות ה- 60 עם ההאטה יחסית בקצב העלייה לעומת שנות ה- 50 וצמצום במימדי הבנייה התאפשר תכנון שקול ומחושב יותר שמטרתו אינה רק לספק קורת גג לעולים אלא גם ליצור תנאי מגורים המאפשרים היווצרות של מסגרת חברתית וחיי קהילה. נבנו שיכוני רכבת יחסית קטנים )לעומת שיכוני הרכבת שנבנו בקטמונים( בני 4-3 קומות ו 4-2 כניסות לכל בניין. במקביל נבנו שיכונים קופסתיים בני 4 קומות על עמודים, בכל קומה כ- 4 דירות בנות 2 חדרים.

מעברות גובלות: אסבסטונים, מקור חיים, מעברה לאקדמאים

• ^מ. נאור, המורה רינה ותלמידיה במעברת תלפיות – רב-שיח של "ילדי המעברה" לאחר שלושים שנה, עולים ומעברות, 1952-1948 – מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1986, עמ' 157
• ^ר. שלגי, ארגון המצוקה בתלפיות, על המשמר, 1953, עמ' 3
• ^נאור, עמ' 158.
• ^שלגי, עמ' 3.
• ^ת. גביש-מינסקי, מעברת תלפיות, זכרונות מכוכב אחר…, התחדשות, ו, עמ' 81
• ^שלגי, עמ' 3.
• ^גבריאלית, עמ' 6.
• ^שלגי, עמ' 3.
• ^נאור, עמ' 161.
• ^נאור, ע"מ 158-161.
• ^ס. מילסון ארד, א. סימון, תלפיות – תיק תיעוד שכונתי (עמ' 47), ‏2012
• ^נאור, עמ' 161.
• ^מעברת תלפיות , shimur.org , )הקישור אינו פעיל, 5.1.19)

המעברה שכנה במחנה צבאי בריטי לשעבר, בסמיכות לרחובות דרך חברון ודרך בית לחם.

עמותת המעברות מודה למר בנצי כהן ולמר איציק שווקי מהמועצה לשימור אתרים